החלטת להתגרש – האם לעזוב את הבית יהיה צעד נבון?

גמלה בלבו של מי מכם ההחלטה להתגרש, לפרק את כל מה שבניתם במשך השנים, הפירוק הזה טומן בתוכו תהליך שלם במסגרתו אתם מפרידים כוחות, הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית. לכל פעולה שיחליט מי מבני הזוג לעשות בשלב זה, בין אם הבעל ובין אם האישה, יהיו למעשיו השלכות משמעותיות.

גירושין כאמור היא טלטלה עצומה, אירוע המערער את יציבותם של כלל בני הבית ואת חייהם על כל המשתמע מכך, ולכן יש לעשות זאת בצורה נכונה ולמזער נזקים ככל הניתן. ראוי לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר שתטיב הן מבחינה רגשית בנוגע לילדים וזאת תוך ניסיון לשמור על מערכת יחסים תקינה מול הצד השני לטובת גידול הילדים המשותפים, ובמקביל לדאוג לשמירת זכויותיהם של כ"א מהצדדים.

אין ספק כי עדיף שהחלטה זו תתקבל בין הצדדים במשותף, אלא אם כן אחד מהצדדים בוחר לפעול על דעת עצמו ולעזוב את הבית. כמו כן, עדיף לגשת לקבל הדרכת הורים בדבר השאלה כיצד מעבירים לילדים את ההחלטה אודות הגירושים בצורה הטובה ביותר שתסב כמה שפחות נזק, ולזכור – אמנם הצדדים החליטו להפריד כוחות, אבל הילדים תמיד ולעד יישארו משותפים לשניהם.

חוק יחסי ממון והשפעת עזיבת הבית על ידי מי מהצדדים

ככלל, עזיבת אחד מהצדדים את דירת המגורים לפני סיום הליך גירושין בניהם, לא תפגע בזכויות הממוניות של מי מהם וזאת בשל כך כי חל חוק יחסי ממון בין הצדדים – ורכוש שהוא נחשב כרכוש משותף בין בני הזוג (בהנחה שאין בניהם הסכם ממון וכיו"ב), יחולק בניהם החל ממועד הנישואים ועד למועד הקרע (המועד בו הפרידו הצדדים כוחות ו/או פתחו בהליך י"ס וכן הלאה) וזאת בלי שום קשר לעובדה כי מי מהם בחר לעזוב את הבית.

השפעה על עזיבת הבית מצד הבעל ביחס לתשלום כתובה לאישה (ככל והצדדים נישאו ברבנות)

ככל והבעל החליט לעזוב את הבית, הדבר עלול להתפרש כאילו שהוא זה שביקש ודרש את הגירושין, ואף להוות סוג של אשמה אשר עלולה להביא לכך כי הוא יחויב בתשלום כתובתה של האישה, משום שהוא זה שהוביל את הצדדים לפירוק הבית. הנטל להוכיח אחרת יחול על הבעל שיתחיל מנקודת מוצא לפיה – עליו לשאת בכתובתה של האישה.

כל זאת בשים לב לכך, כי גובה הכתובה לעיתים שוויה בסך מאות אלפי ש"ח, אשר יכולים לשמש כקלף מיקוח לאישה (למשל בקבלת חלק גדול יותר מנכס הקיים לצדדים וכיו"ב), וכי תביעות כתובה הן תביעות שכיחות שמוגשות מדי יום לבתי הדין השונים ומדובר בחוב חלוט לכל דבר ועניין.

לפיכך, אין להקל ראש בכתובת האישה ובתשלומים אותם הבעל חב ולחשוב חלילה, כי כתובה היא דבר ישן שלא מייחסים לו כל חשיבות.

להבדיל, ככל והיה קיים בין הצדדים הסכם ממון מסודר, הרי שבמסגרתו יכלו הצדדים לעגן את נושא הפרידה בניהם בצורה מפורשת ובכך למנוע גרירת הליכים לבתי המשפט ולחסוך לבני הזוג לא מעט כספים הכרוכים בניהול הליך משפטי (לעניין הסכמי ממון יפורט במאמר אחר) וכלל נושאי הפרידה המוגדרים מראש יהיו ידועים לשני הצדדים.

השפעה על עזיבת הבית מצד האישה ביחס לקבלת כתובתה ומזונותיה

אישה שבחרה לעזוב את בית הצדדים בלא שקיימת לצידה סיבה מספקת (למשל: אלימות ו/או כל סיבה אחרת המצדיקה את עזיבתה את הבית), עלולה להיחשב כאישה מורדת, ולהפסיד את מזונותיה (ככל והיא זכאית על פי חוק) וכתובתה, שכן בהיעדר נסיבה מספקת, נטל ההוכחה להוכיח כי היא זכאית לכתובתה יחול עליה, והיא מסתכנת באובדן מזונותיה וכתובתה.

בהלכה היהודית, הבעל מחויב לזון את אשתו ולדאוג לכלל צרכיה, וגם אם גמלה בלבו של הבעל ההחלטה לעזוב את הבית, הוא עדיין חייב לזון את האישה עד למועד מתן הגט. אולם אם האישה בחרה לעזוב, היא בעצם עלולה להפסיד את כתובתה ואת מזונות האישה, משום שאינה מספקת לבעל את צרכיו, להם התחייבה לבעלה במועד הנישואים.

לסיכום

כאשר האישה היא זו שבחרה לעזוב את הבית – עליה לקחת בחשבון שאם היא לא רוצה להפסיד את כתובתה ומזונותיה בבית הדין הרבני יהיה עליה להוכיח עזיבה מסיבה מוצדקת, ונטל ההוכחה כאמור יחול עליה.
כאשר הבעל עוזב את הבית, הוא עלול להיות מחויב בכתובת אשתו ככל ובית הדין יראה לנכון כי הבעל תרם לגירושי הצדדים בפעולתו זו ו/או יזם אותם.

אופן עזיבת הבית היא נושא מורכב שיש לו השלכות נרחבות על הליך הגירושין, עדיף כי הדבר יעשה בהחלטת הצדדים ובהסכמתם ויעוגן במסגרת הסכם גירושין מסודר, שישקף את מלוא הסכמות בני הזוג, בנוגע לנושאים הכלכליים, הסדרי שהות, כתובה, מזונות וכיו"ב.