חלוקת רכוש בגירושין היא אחד הנושאים הנפיצים ביותר בין בני זוג וזאת על אף שהעיקרון אמור להיות פשוט: איזון משאבים וחלוקה שווה של הרכוש שנצבר לצדדים במהלך חייהם המשותפים, פרט למספר חריגים.
בפועל חלוקת הרכוש בגירושין מורכבת בהרבה, ומערבת לא רק כספים רבים, אלא גם רגשות קשים שמשפיעים על התנהלות בני הזוג. כדי שחלוקת הרכוש תתבצע באופן נכון, שקול הוגן וללא ריבים מיותרים – ישנן שש עובדות שחובה לדעת.
קיימים שני מקורות משפטיים לפיהם ניתן לחלק את הרכוש
חלוקת רכוש בגירושין יכולה להתבצע לפי שני מקורות משפטיים:
הלכת השיתוף: חלה על בני זוג שנישאו כדת משה וישראל לפני שנת 1974, וכן על "ידועים בציבור" – בני זוג שחיים ביחד ללא נישואין.
משמעות הלכת השיתוף היא שכשמדובר בנכסים משותפים שבני הזוג צברו במהלך חייהם המשותפים, או בנכסים לגביהם הייתה לבן הזוג כוונת שיתוף עם בן הזוג השני יש לאזן אותם בין הצדדים בחלוקה שווה.
חוק יחסי ממון: חל על בני זוג שנישאו כדת משה וישראל משנת 1974 ואילך, לרבות בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים ובקידושין פרטיים (שנרשמו).
חוק יחסי ממון מאפשר זכאות לכל אחד מבני הזוג לקבל, בעת הגירושין, מחצית מהרכוש המשותף שלהם. לצד זאת, החוק מציין כי במידה וקיימים נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, או נכסים שאחד מבני הזוג קיבל בירושה או במתנה בזמן הנישואין, יישארו בחזקת אותו בן זוג באופן מלא ולא יחולקו עם בן הזוג השני.
באשר לזוגות בני אותו מין – על כל זוג חד מיני שנישא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל ונרשם כנשוי, יחול חוק יחסי ממון. אם הזוג לא נרשם, דינו כדין ידועים בציבור, ותחול עליו הלכת השיתוף.
זמן הגשת התביעה משפיע על הערכאה שתדון בחלוקת הרכוש
לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני יש סמכות מקבילה לדון בחלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו.
הערכאה שתקבל את הסמכות לדון בחלוקת הרכוש נקבעת בהתאם ל"מרוץ הסמכויות". הערכאה הראשונה שאליה יפנה אחד מבני הזוג, היא זו שתהיה לה הסמכות לדון בחלוקת הרכוש. עובדה זו נותנת תמריץ לכל אחד מבני הזוג למהר להגיש תביעה.
יש לציין, שלבית הדין הרבני יש סמכות לדון בחלוקת הרכוש אך ורק מכוח כריכת נושא הרכוש לתביעת הגירושין. בפסק הדין פייג-פלמן נקבעו שלושה מבחני כריכה:
- תביעת הגירושין כנה – האם בכתב התביעה צוינה עילה הלכתית לגירושין?
- הכריכה התבצעה כדין – האם הנושאים אכן נכרכו בתביעת הגירושין, בצורה מפורשת ומפורטת? האם הנושאים ניתנים לכריכה?
- הכריכה כנה – האם בן הזוג באמת מעוניין לכרוך?
בית הדין הרבני יקנה סמכות לדון בתביעת הרכוש רק כאשר כל השאלות הללו יענו בחיוב. במקרה שאחת השאלות או יותר יענו בשלילה, הסמכות לדון בתביעות תעבור לבית המשפט לענייני משפחה, גם במקרים בהם התביעה הוגשה קודם לבית הדין הרבני.
ברירת המחדל של חלוקת רכוש בגירושין היא חלוקה שווה
הן על פי חוק יחסי ממון והן בהתאם להלכת השיתוף נקבע כי הרכוש שצברו הצדדים במהלך חייהם המשותפים, יחולק בחלקים שווים ביניהם. איזון המשאבים יתבצע לרוב כשאין הסכמה בין בני הזוג, באמצעות אקטואר מוסמך שימונה על ידי בית המשפט.
תפקיד האקטואר לאזן את הרכוש ולפעול על מנת שכל אחד מהצדדים יקבל את חלקו ברכוש באופן שווה. מדובר בתפקיד מורכב שדורש מיומנות רבה, והאקטואר נדרש לאזן לא רק נכסים קיימים, אלא גם נכסים עתידיים או נכסים שהשווי שלהם אינו ידוע.
כך האקטואר נדרש על פי רוב לאזן את הפנסיות של בני הזוג. כמו כן האקטואר נדרש לעיתים לאמוד שווי של עסק, או שווי של אופציות שעדיין אינן נמכרות בשוק וכדומה.
החריג: חלוקת רכוש לא שוויונית
סעיף 8 לחוק יחסי ממון מתיר לבית המשפט שיקול דעת, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לבקשת אחד מבני הזוג, לקבוע איזון משאבים שיחלק את הרכוש באופן שאינו שוויוני. כך רשאי בית המשפט לקבוע כי:
- נכס אחד או יותר לא יאוזנו בין בני הזוג.
- שווי הנכסים או חלקם לא יחולק מחצה על מחצה, אלא ביחס אחר שיקבע בין השאר בהתחשב בכושר ההשתכרות של בני הזוג.
- איזון הנכסים או חלקם יהיה לפי שוויים במועד מוקדם יותר מהמועד שנקבע לאיזון המשאבים.
- נכסים שבעבר היו משותפים לבני הזוג אך במועד איזון המשאבים לא היו ברשותם המשותפת, יכנסו לאיזון המשאבים.
מטרת הסעיף היא לתת מענה למקרים שונים שיוצרים מצב לפיו חלוקה שווה בין בני הזוג, תגרום לחוסר צדק מובהק. כך למשל במקרים שבית המשפט יתרשם שאחד הצדדים הבריח רכוש בטרם לגירושין במטרה להמנע מאיזון שוויו בעת הגירושין, בית המשפט רשאי, בין היתר, להכניס את הנכס שהוברח במסגרת איזון המשאבים, ולסכל את הברחתו.
כמו כן במקרים של פערי השתכרות גדולים במיוחד, בעיקר במקרים בהם אחד הצדדים ויתר על הקריירה שלו למען בן זוגו, ונשאר בבית לדאוג לניהול משק הבית והילדים. בית המשפט רשאי, בין היתר, להשתמש בחריג לפיו הרכוש יאוזן באופן שאינו של מחצה על מחצה אלא ביחס אחר שיקבע בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.
ניתן להתנות על חלוקת רכוש שווה באמצעות הסכם
כאמור, חוק יחסי ממון והלכת השיתוף קובעים ברירת מחדל לפיה חלוקת הרכוש בפרידה תעשה באופן שווה. יחד עם זאת, החוק מתיר להתנות על חלוקה זאת באמצעות הסכם בין בני הזוג. בהסכם ניתן לקבוע את חלוקת הרכוש כפי ראות עיניכם, ובאפשרותכם להפריד חלק מהרכוש או את כולו.
הסכם ממון בין בני זוג שנישאו או הסכם חיים משותפים לזוגות שלא נישאו
מומלץ לערוך הסכם מקדים בטרם לסכסוך בין בני הזוג, לערוך תיאום ציפיות ולהגיע להסכמות על דרך חלוקת הרכוש ביניכם בעת פרידה, כאשר מערכת היחסים תקינה.
הסכם גירושין
קל הרבה יותר להגיע להסכם גירושין, כאשר הוא מבוסס על הסכם ממון שנערך בתקופה בה בני הזוג לא היו מצויים בסכסוך, אך הסכם ממון לא מחליף הסכם גירושין. כך למשל, דברים עשויים להשתנות מאז נערך הסכם הממון, למשל נכסים שלא קיימים יותר ומשנים את משמעות ההסכם וכו'.
על כן, גם במקרים בהם קיים הסכם ממון, יש לערוך הסכם גירושין ולאשרו בבית המשפט לצורך סיום הליך הגירושין.
חלוקת הרכוש כוללת גם חובות
רבים נוטים לחשוב שחלוקת רכוש בין בני זוג כוללת בתוכה אך ורק את זכויותיהם השונות של בני הזוג בנכסיהם (שווי דירות מגורים, סכומים בחשבונות בנק וכדומה). בפועל, הדבר אינו נכון כלל. חלוקת הרכוש בין בני זוג כוללת בתוכה גם חובות.
סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון, אומר כי משווי הנכסים האמורים של כל בן זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, אלא אם כן מדובר בנכסים שאין לאזן את שוויים.
השיתוף הוא לגבי חובות שנצברו בדרך הרגילה על ידי אחד מבני הזוג, בתוך תקופת השיתוף בינו לבין בן הזוג השני. עם זאת, בפסק הדין שלם נ' טוונקו, אומר השופט אהרן ברק שהדבר לא תקף כאשר מדובר בחובות שהם בעלי אופן אישי מובהק – למשל הימורים, או בזבוזים של הגבר עבור שירותי מין וכדומה.
חלוקת רכוש באמצעות הסכם גירושין או באמצעות תביעת גירושין?
לסיכום, חלוקת הרכוש שנצבר לצדדים במהלך חייהם המשותפים נעשת ככלל באופן שווה בין הצדדים, אלא במקרים בהם בני הזוג הגיעו להסכם או במקרים חריגים בהם בית המשפט פסק אחרת.
הדרך הטובה ביותר לחלק את הרכוש באופן שמותאם לצרכי הצדדים היא כמובן באמצעות הסכם גירושין, אך חשוב לקחת בחשבון שלערכאה השיפוטית שתדון בחלוקת הרכוש יש השפעה על תוצאות ההליך.
על כן במקרים מסויימים יש לשקול להקדים את בן הזוג ולפתוח ראשון בהליכים, שכן הראשון שפותח בהליך מקבל את הזכות לבחור בערכאה המשפטית המתאימה לצרכיו.