אחד הדברים שיש להגדיר בכל מקרה של גירושין, הוא אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג המתגרשים, ואחד מסוגי הרכוש שחשוב ביותר להגיע להסכמות באשר לחלוקתו, הוא דירת המגורים המשותפת של בני הזוג.
חשוב לדעת מהן האפשרויות לחלוקת דירה בגירושין, למי עוברת הדירה המשותפת בגירושין, כיצד יש לפעול כשאין הסכמה בין בני הזוג על גורלה של הדירה, מה ניתן ו/או צריך לעשות כאשר מדובר בדירה שהייתה שייכת לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, וכן האם יש פתרון שבכל מקרה עדיף על פני אפשרויות אחרות.
איך מחלקים דירה בגירושין
ישנן שלוש אפשרויות עיקריות לחלוקת דירה בגירושין:
בעלות של אחד מבני הזוג על הדירה באופן מלא: אחד מבני הזוג יכול לוותר על חלקו בדירה ולהעבירו לבן הזוג השני, כך שלאחרון תהיה בעלות מלאה על הדירה. אם האישה היא זו שמקבלת בעלות מלאה על הדירה, הדבר מעניק יתרונות גם לגבר:
ראשית, אם לשניים יש ילדים משותפים, ובפרט קטינים, בדרך כלל לאחר הגירושין, הם מתגוררים עם האישה, כלומר עם אמם. הישארותם בדירת המגורים שבה הם גדלו, שאותה הם מכירים ושאליה הם רגילים, מגבירה את הסיכוי להתמודדות קלה יותר שלהם עם גירושי הוריהם, ולתחושת יציבות מצדם, שכן שגרת חייהם לא אמורה להשתנות (הם נשארים באותן מסגרות, בקרבתם של אותם חברים וכיו"ב).
שנית, אם האישה מקבלת בעלות מלאה על הדירה, סכום המדור בו מחויב הגבר כחלק מתשלום מזונות הילדים, פוחת באופן משמעותי. הדבר רלוונטי בעיקר כאשר האפשרות השנייה לחלוקת דירה בגירושין (מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין שני בני הזוג), עליה יורחב מיד, אינה מאפשרת לרכוש שתי דירות נפרדות והגבר נאלץ לשלם חלק מדמי השכירות או מהמשכנתא.
מכירת הדירה לצד שלישי: כאמור, האפשרות השנייה לחלוקת דירה בגירושין היא מכירת הדירה (לאדם שאינו אחד מבני הזוג), וחלוקת התמורה בין שני בני הזוג באופן שווה.
יש לציין שישנם בני זוג שכדי להימנע מסכסוכים עתידיים וממושכים ביניהם, או לחילופין עקב כדאיות כלכלית, מוכרים את הדירה באופן מיידי, ומנגד, ישנם בני זוג שמחליטים לדחות את מכירת הדירה ומגיעים להסכמה שאחד מהם ימשיך להתגורר בה עד שתימכר.
לאפשרות זו יש יתרון כלכלי כאשר הנכס מגיע לשווי שמאפשר לכל אחד מבני הזוג לרכוש דירה בנפרד ללא צורך במשכנתא. בנוסף, ישנם זוגות המעדיפים למכור את הדירה לצד שלישי עקב העובדה כי באופן אסוציאטיבי, הדירה מזכירה להם את חיי נישואיהם שהתפרקו, ולכן כל אחד מבני הזוג מעדיף לפתוח "דף חדש" ולעבור להתגורר בדירה אחרת.
חלוקה בעין: חלוקת הדירה באופן פיזי לשני חלקים, כלומר לשתי דירות נפרדות, ושכל אחת מהן תהיה בבעלות אחד מבני הזוג. ואולם, יש לציין כי בדרך כלל, עקב צורתה של הדירה, לא ראוי ולא ניתן לעשות כן.
כשאין הסכמה בין הצדדים – האם חייבים למכור את הבית לצד שלישי?
הפרק הקודם במאמר דיבר על מקרים בהם העברת הדירה לבעלות מלאה של אחד מבני הזוג/מכירת הדירה לצד שלישי נעשית בהסכמה בין בני הזוג. נשאלת השאלה כיצד יש לפעול כאשר אין הסכמה כזו.
רבים חושבים כי בהיעדר הסכמה בין בני הזוג, ישנה חובה למכור את הדירה לצד שלישי. ואולם, לא כך הדבר בפועל. כשאין הסכמה בין בני הזוג, יש צורך בהגשת תביעה לפירוק שיתוף. בית המשפט מכריע בנושא לאחר שכל אחד מבני הזוג מציג את טיעוניו.
בהקשר זה, חשוב לציין שאם הגבר מעוניין למכור את הדירה לצד שלישי והאישה מתנגדת לכך, בית המשפט אינו מורה על מכירת הדירה גם אם הוא חושב שזהו הפתרון הנכון, עד שהאישה, ולרוב גם ילדיה, מוצאים דירה חלופית והולמת עבורם.
כמו כן, אם בית המשפט חושש כי החלטה כלשהי בעניין דירת המגורים של בני הזוג עשויה לקפח מי מהצדדים בשאר ענייני הרכוש – הוא משהה את ההחלטה בעניין הדירה עד שהוא מסיים לברר את שאר ענייני הרכוש בין בני הזוג.
מהי זכות ראשונים בגירושין
לפי חוק המקרקעין, למי מבני הזוג אשר מעוניין לרכוש בגירושין את חלקו של בן הזוג השני בדירת המגורים שהייתה משותפת להם, קיימת זכות קדימה, אשר נקראת גם זכות ראשונים. לפי החוק, זכות זו מוענקת לא רק כאשר מדובר בדירת מגורים משותפת, אלא גם כאשר מדובר בעסק ששני בני הזוג מנהלים במשותף, או במשק חקלאי.
בן הזוג לו זכות הראשונים, מקבל מבן הזוג השני הצעה לקנות את הדירה תוך 30 ימים. יש לו שתי אפשרויות:
- לשלם את המחיר לקניית הדירה
- להפקיד תמורה אצל רשם המקרקעין.
אם הוא לא נוקט באחת משתי פעולות אלה, או מסרב להצעה, ניתנים לבן הזוג השני שישה חודשים שבמהלכם הוא יכול להעביר לצד שלישי את הזכויות במקרקעין (הוא יכול לעשות כן באמצעות הליך של כינוס נכסים). אם הוא לא עושה כן, הוא צריך לפנות שוב לבן הזוג בעל זכות הראשונים, ולהציע לו שוב לרכוש את הדירה.
מה הדין במקרה שהדירה היתה שייכת לאחד מבני הזוג לפני הנישואין
עד כה, עסק המאמר בחלוקת דירה שנרכשה בזמן נישואיהם של בני הזוג. ואולם, נשאלת השאלה מה הדין במקרה שהדירה הייתה שייכת לאחד מבני הזוג עוד בטרם הנישואין.
בעניין זה, קובע חוק יחסי ממון שאם דירת המגורים הייתה שייכת לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, אותו בן זוג מקבל את הדירה בשלמותה בגירושין, והיא אינה מתחלקת באופן שווה בין שני בני הזוג. כך הדבר לא רק במקרים שבהם הדירה נרכשה על ידי אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, אלא גם אם אותו בן זוג קיבל את הדירה בירושה או במתנה בזמן הנישואין.
זאת, משום שככל הנראה אין קשר בין נישואיו של בן הזוג לבין העובדה שהוא קיבל את הדירה בירושה או במתנה, ולכן, אם אותו בן זוג מתגרש, אין סיבה מוצדקת לכך שחלק מהדירה יקבל בן הזוג השני.
עם זאת, חשוב לציין שבין אם מדובר בדירה שאחד מבני הזוג רכש עוד בטרם הנישואין, ובין אם מדובר בדירה שאחד מבני הזוג קיבל בירושה או במתנה בזמן הנישואין, יש חשיבות לתשובה על השאלה על שם מי מבני הזוג רשומה הדירה בטאבו.
במידה שהדירה רשומה בטאבו על שם שני בני הזוג, נראה כי קיימת כוונת שיתוף, ולכן הדירה שייכת לשני בני הזוג, אף על פי שהיא לא נרכשה בזמן נישואיהם. אם ישנם נימוקים מיוחדים, ניתן לבטל את המתנה שניתנה לבן הזוג שלא רכש את הדירה לפני הנישואין/לא קיבל את הדירה בירושה או במתנה בעת הנישואין – וכך, בגירושין, בן הזוג השני יקבל את הדירה בשלמותה.
חוק יחסי ממון לא חל על כל הזוגות
ייתכן כי עד כה נוצר הרושם שבכל מקרה שבו דירת המגורים המשותפת של בני הזוג הייתה שייכת לאחד מהם עוד בטרם הנישואין, או ניתנה לאחד מהם בירושה או במתנה בזמן הנישואין – נשארת אצל אותו בן זוג בשלמותה, אלא אם היא רשומה בטאבו גם על שם בן הזוג השני ואין כל סיבה מוצדקת לביטול המתנה שקיבל האחרון.
בפועל, לא כך הדין תמיד, שכן חוק יחסי ממון חל רק על זוגות שנישאו בשנת 1974 או מאוחר יותר. על זוגות שנישאו לפני שנת 1974 חלה הלכת השיתוף (אשר נקראת גם חזקת השיתוף). לפי הלכה זו, ישנה חזקה שקיימת כוונת שיתוף לגבי כלל הנכסים של בני זוג נשואים, אלא אם כן מוכח שישנו נכס מסוים שלגביו אין כוונת שיתוף. לכן, על פי הלכה זו, בגירושין, יש לחלק באופן שווה בין בני הזוג את כל נכסיהם, כולל את דירת המגורים.
חשוב להבהיר שלגבי נכסים שהיו בבעלותו של אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, או ניתנו לו בירושה או במתנה בזמן הנישואין – לא חלה הלכת השיתוף, אלא אם כן מוכח שהייתה כוונת שיתוף באשר לנכסים אלה. בנוסף, יש לציין שבנוסף לזוגות שנישאו לפני שנת 1974, הלכת השיתוף חלה גם על ידועים בציבור, כולל זוגות חד מיניים, כאשר הם נפרדים.
מומלץ לערוך הסכם ממון
על פניו, נראה שהדין בנושא גורלה של דירה משותפת בגירושין, הוא ברור וחד משמעי, ועל פי התשובה לשאלה האם הדירה נרכשה על ידי שני בני הזוג בזמן הנישואין, או שמא אחד מבני הזוג קיבל אותה בירושה או במתנה בזמן הנישואין, או רכש אותה לפני הנישואין, וכן על פי מועד הנישואין של בני הזוג – כל בני זוג אמורים לדעת האם וכיצד תחולק דירת המגורים המשותפת שלהם במידה שיתגרשו.
אף על פי כן, ייתכנו מקרים יוצאים מן הכלל. לכן, מומלץ שבני הזוג יערכו הסכם ממון, אשר מגדיר מראש, ובאופן ודאי, כיצד יחולק הרכוש של בני הזוג, לרבות דירת מגוריהם, אם וכאשר יתגרשו. ניתן לערוך הסכם ממון בכל שלב של הנישואין, וכל עוד הוא מאושר כדין – הוא גובר על הלכת השיתוף ו/או על חוק יחסי ממון, והרכוש מחולק בהתאם לאופן שבני הזוג קבעו בעצמם בהסכם.
לסיכום, שלוש האפשרויות העיקריות לחלוקת דירה בגירושין הן העברת הבעלות על הדירה לאחד מבני הזוג באופן מלא, חלוקה בעין (אם כי במקרים רבים אפשרות זו אינה ישימה) ומכירת הדירה לצד שלישי. יש שחושבים שחובה לפעול על פי האפשרות האחרונה כאשר אין הסכמה בין בני הזוג, אך למעשה במקרים כאלה יש להגיש תביעה לפירוק שיתוף.
אם אחד מבני הזוג מעוניין לרכוש בגירושין את חלקו של בן הזוג השני בדירת המגורים המשותפת, קיימת לו זכות ראשונים. לכן, עליו לקבל מבן הזוג השני הצעה לקנות את הדירה תוך 30 ימים, והוא יכול להפקיד תמורה אצל רשם המקרקעין, או לשלם את המחיר לקניית הדירה (חצי ממחיר הדירה כולה). אם הוא לא עושה כן, בן הזוג השני יכול להעביר לצד שלישי את הזכויות בנכס, אך אם הוא לא עושה כן תוך שישה חודשים, עליו להגיש שוב הצעה לבן הזוג בעל זכות הראשונים.
חוק יחסי ממון קובע שאם הדירה הייתה שייכת לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, או שהוא קיבל אותה בירושה או במתנה בזמן הנישואין – בגירושין, היא עוברת אליו באופן מלא. ואולם, אם הדירה רשומה בטאבו על שם שני בני הזוג – הדבר ככל הנראה מעיד על כוונת שיתוף, ולכן הדירה שייכת לשניהם.
יש לציין, שאם בני הזוג נישאו לפני 1974 – לא חל עליהם חוק יחסי ממון, אלא חלה עליהם הלכת השיתוף – לפיה ישנה חזקה שקיימת כוונת שיתוף באשר לכל נכסי בני הזוג, אלא אם כן מוכח אחרת לגבי נכסים מסוימים. לכן, על פי הלכת השיתוף, יש לחלק בגירושין את כלל נכסי בני הזוג באופן שווה ביניהם – כולל את דירת המגורים.
לצד כל אלה, הפתרון הבטוח ביותר עבור בני זוג הוא עריכת הסכם ממון, בו בני הזוג בעצמם קובעים מראש כיצד יחולק הרכוש שלהם אם וכאשר יתגרשו. הסכם ממון גובר על הלכת השיתוף ו/או על חוק יחסי ממון, אם הוא מאושר כדין.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר