חלוקת רכוש לא שוויונית בגירושין

בעת פרידה, רכוש משותף של בני זוג יחולק ביניהם על דרך הכלל וככל שלא נערך בין הצדדים הסכם המורה אחרת, באופן שוויוני.

יחד עם זאת במקרים מיוחדים, חוק יחסי ממון התשל"ג-1973 מעניק לבית המשפט סמכות לחלק את המשאבים שנצברו לבני הזוג במהלך החיים המשותפים באופן שאינו שוויוני, ואף להכניס לבסיס האיזון נכסים שלא נצברו במהלך החיים המשותפים.

האם תיתכן חלוקת רכוש לא שוויונית בגירושין?

חוק יחסי ממון מקנה לערכאה הדנה בהליך (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני) שיקול דעת לקבוע דרך חלוקה שאינה שוויונית, בנסיבות חריגות שיצדיקו זאת. וזאת על אף שהכלל הקבוע בחוק הוא חלוקה שוויונית של הרכוש, לפיה כל אחד מהצדדים יקבל מחצית משווי הרכוש.

כלומר כאשר בית המשפט או בית הדין הרבני סוברים כי חלוקה של מחצית הרכוש באופן אריתמטי תגרום לעיוות התוצאה ולמעשה תמנע כל סיכוי לקיום שוויון מהותי בפן הכלכלי בין הצדדים, תוכל הערכאה המשפטית שדנה בהליך הגירושין לעשות שימוש בסמכויות המוקנות לה על פי חוק יחסי ממון ולקבוע חלוקת רכוש שונה.

שיקולי צדק והגינות

סעיף 7 וסעיף 8 לחוק יחסי ממון הם הסעיפים שמקנים לבית המשפט סמכות להרחבת בסיס איזון המשאבים ולחלוקה שאינה שוויונית ברכוש המשותף שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים, בנסיבות מיוחדות.

חשוב להבין כי הנטל להוכיח נסיבות מיוחדות יוטל על מי שטוען כי יש לבצע חלוקה לא שוויונית, ולא כל נסיבה תחשב כנסיבה מיוחדת.

מעיון בפסיקה ניתן ללמוד כי יש רשימה לא סגורה של נסיבות מיוחדות, ומספר כללים עיקריים לפיהם ישתמש בית המשפט בסמכות לחלק את הרכוש באופן שאינו שוויוני בין בני הזוג בעת הפרידה:

• נסיבות שעניינן פער כלכלי גדול בין הצדדים.
• נסיבות שעניינן אי שוויון ברור בנכסים שנצברו לאחד הצדדים. למשל צבירת נכסים רבים שאינם נכנסים לאיזון המשאבים (ירושות ומתנות), או שאחד הצדדים בוחר להכניס את הירושות והמתנות שקיבל לרכוש המשותף, ואילו השני מסרב.
• נסיבות שעניינן התנהגות הצדדים, כגון הברחת רכוש, אלימות קיצונית וכו'.

תלות כלכלית

מקרים בהם בית המשפט נוכח כי מתקיימת תלות כלכלית של אחד מבני הזוג בבן הזוג השני, יכולים להוות נסיבה שבית המשפט ישקול לצורך חלוקה לא שוויונית של הרכוש. ישנם מקרים בהם אחד מבני הזוג מפתח קריירה והוא זה שמכלכל את התא המשפחתי, בעוד בן הזוג השני מאפשר לו את פיתוח הקריירה על ידי כך שהוא מוותר על פיתוח הקריירה האישית שלו, ועסוק בדאגה לצרכי הבית.

בית המשפט רשאי במצבים כאלה לחלק את "נכסי הקריירה" אותם צבר בן הזוג שפיתח קריירה, או לחלק באופן לא שוויוני את מסת הנכסים הקיימת לבני הזוג. בית המשפט פועל כך על מנת לאזן את הרכוש בין הצדדים בצורה שתיתן לצד התלוי כלכלית בבן זוגו נקודת זינוק גבוהה יותר לצורך תחילת חייו החדשים לאחר הניתוק הכלכלי.

הברחת רכוש

לא פעם אחד הצדדים מבריח בתקופת החיים המשותפים רכוש משותף ומעלים נכסים משותפים מהתא המשפחתי, וזאת במטרה ליצור לעצמו יתרון בעת חלוקת הרכוש.

קיימות דרכים רבות להבריח רכוש, שאחר חלקן קשה מאוד להתחקות. הדרכים יכולות להיות מגוונות כגון הסתרת נכסים וחפצים יקרי ערך, הסתרת חשבונות בנק, החזקה של כספים או מניות בחו"ל, הלוואות פיקטיביות, עסקאות מתנה פיקטיביות, יצירת הפסדים פיקטיביים בעסק המשפחתי, העברת בעלות פיקטיבית וכהנה וכהנה.

בית המשפט מתמודד עם הברחת רכוש בשני אופנים:

1. מניעת הברחת הרכוש – ככל שהצד המבריח טרם הספיק להבריח את הרכוש למקום לא נודע, ניתן לנסות למנוע את הברחת הרכוש באמצעות צווים.
   צווים לגילוי וחיפוש מסמכים, צווים למניעת דיספוזיציה ברכוש (שמירה על המצב הקיים), צווים לעיקול על רכוש וכו'.
2. תרופות במקרה שהרכוש כבר הוברח – ככל שאחד הצדדים הצליח להבריח רכוש מסויים מתוך התא המשפחתי, לבית המשפט סמכות לרפא את העוול שנוצר באמצעות סעיפים 7 ו-8 לחוק יחסי ממון.
   
   – סעיף 7 לחוק יחסי ממון – מרחיב את בסיס איזון המשאבים, כך שבית המשפט יהא רשאי לראות בנכס שהוברח כאילו הוא עדיין רכוש משותף ולהחיל עליו איזון משאבים, כלומר לחלקו בין שני בני הזוג בעת הפרידה.
   – סעיף 8 לחוק יחסי ממון – מקנה לבית המשפט סמכות לסטות מעקרון החלוקה השווה בנסיבות מיוחדות, במטרה לבצע איזון משאבים צודק, מתוך התחשבות בשיקולי צדק והוגנות.
   בית המשפט יהא רשאי להוסיף נכסים שהשווי שלהם לא יאוזן; לקבוע חלוקה לא שווה של המשאבים; לקבוע מועד מוקדם לאיזון שווי הנכסים ולכלול באיזון המשאבים נכסים שהיו שייכים לבני הזוג במועד מוקדם יותר ממועד איזון המשאבים.
   – הטלת הוצאות משפט – בית המשפט רשאי לפסוק כי על בן הזוג שהבריח נכסים יוטלו ההוצאות שהוציא בן הזוג השני על מנת לעצור את ההברחה, לאתר את הנכסים, או להוכיח את קיום ההברחה.

שיתופיות מוחלשת

שיתופיות מוחלשת הינה מצב לפיו בית המשפט מתרשם כי כוונת השיתוף בין הצדדים נחלשה. כלומר אין קביעה כי בהכרח לא הייתה כל כוונה לשיתוף באותה תקופה, אלא כי בשל נסיבות חריגות כוונת השיתוף ביניהם אינה חזקה כבמקרים רגילים בהם ברור שישנה כוונת שיתוף בין בני זוג, אלא חלשה יותר.

לדוגמא, במקרים חריגים של בגידה ניתן יהא לטעון כי כוונת השיתוף בין הצדדים הינה מוחלשת. אמנם הצדדים נותרו יחד, אך לא מתוך בחירה חופשית ומודעת להמשיך את השיתוף ביניהם.

על דרך הכלל, לבגידה בין בני זוג אין השפעה על חלוקת הרכוש בין בני הזוג, וכך גם לא לשאלת אשם פירוק הנישואין. בית המשפט העליון פסק באופן חד משמעי כי: "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף". ואף נקבע במפורש כי בגידה אינה מהווה נסיבה מיוחדת לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון המצדיקה סטייה מאיזון נכסים שווה.

אף על פי כן, בית המשפט העליון קבע כי במקרים חריגים, הסתרת הבגידה תהווה כפיית שיתוף שלא מדעת על בן הזוג הנבגד שנמנעה ממנו האפשרות לבחור לפרק את הקשר.

לפיכך לא ניתן יהא לייחס לבן הזוג הנבגד כוונת שיתוף מתוך החלטה מושכלת ורצון חופשי, ויהייה מקום להשתמש בסעיף 8 לחוק. למעשה המטרה אינה הענשת הבוגד, אלא התחשבות בכוונת השיתוף שנחלשה.

חשוב להבהיר כי מדובר במקרים עם נסיבות מיוחדות וחריגות, וכי השימוש בכלל השיתופיות המוחלשת יעשה במשורה, ולא בכל מקרה של בגידה בית המשפט יפסוק כי כוונת השיתוף הוחלשה, אלא במקרים חריגים בלבד.
עוד חשוב להכיר כי קיים הבדל בין הפסיקה בבית הדין הרבני לפסיקה בבית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני פוסק בהתאם לשאלת האשמה בכל הנוגע לתשלום כתובה ומזונות אישה.

בסוגיית חלוקת הרכוש בית הדין הרבני כפוף לחוק יחסי ממון, יחד עם זאת הוא אינו כפוף לכלל ההלכות של בתי המשפט, ופעמים רבות נראה פרשנות אחרת של הדין בין הערכאות השיפוטיות השונות, שתשפיע על תוצאות ההליך.
על כן יש חשיבות עצומה להחלטה האסטרטגית היכן לפתוח את ההליך.

אלימות קיצונית

נקודת המוצא של חוק יחסי ממון היא כי אין לשאלת האשם בפירוק הנישואין השפעה על חלוקת הרכוש, כך גם במקרים של אלימות. יחד עם זאת, במקרים קיצוניים של אלימות יתכן שעובדה זו תשוקלל עם כלל הנסיבות בעת איזון המשאבים.

כך למשל בית המשפט העליון שלל זכויותיו של גבר שניסה לשים קץ לחיי אשתו, בפנסיה של אשתו. בית המשפט קבע כי אילו היה מצליח בניסיונו לרצוח אותה, הוא ממילא לא היה מקבל את כספי הפנסיה שלה. בית המשפט הדגיש כי אין זה עניין של שאלת האשם בפירוק הנישואין, אלא בפגיעה בזכותה לחיים ולשלמות הגוף.

כמו כן סעיף 5א(ב) לחוק יחסי ממון מסמיך את בית המשפט לקצר את מועד איזון המשאבים בנסיבות המצדיקות זאת. תת הסעיף כולל סעיפים הנוגעים לשימוש באלימות במשפחה שיאפשרו קיצור תקופת איזון המשאבים.

לסיכום

חלוקת רכוש בעת הפרידה ואיזון המשאבים יעשו על דרך הכלל באופן שווה, כאשר הרכוש ישוערך ויחולק מחצית לצד אחד ומחצית לצד השני. יחד עם זאת בחוק יחסי ממון קיימים סעיפים המקנים לבית המשפט סמכות לחלק את הרכוש בגמישות, באופן שאינו שוויוני בהתאם לנסיבות ועל בסיס שיקולי צדק והגינות.

לצורך מיצוי מלוא זכויותיכם מומלץ לפנות לייעוץ עם עורך דין לגירושין בקיא בתחום המשפחה וידע להעריך בהתאם לנסיבות העניין את אופן חלוקת הנכסים הראוי ביניכם.