ניכור הורי הוא מצב בו ילד מפגין ניכור כלפי אחד מהוריו, כתוצאה מהסתה כנגדו. את המונח "תסמונת הניכור ההורי" הטמיע ד"ר ריצ'ארד גרנדר, בתארו תופעה העולה בעיקר במהלך הגירושין, בה הילד מפנה עורף לאחד מהוריו ולעיתים אף מצטרף למסע הכפשה של ממש.
השימוש במונח ניכור הורי על מגוון מופעיו אינו חדש, אך נוכחותו בפסיקה בשנים האחרונות נעשתה שגורה וכמעט שגרתית.
השימוש במונח נוגע בדרך כלל במצבים בהם יש סרבנות בקשר בין ההורים לילדיהם, קרי שהילד מסרב לראות את ההורה השני, או נתון להסתה ומתייחס להורה אחד כהורה האידיאלי ואילו להורה השני כ"הורה הרע". במאמר זה נסקור את ההתמודדות המשפטית עם ניכור הורי במהלך גירושין.
שמונה מרכיבים אותם תבע גרדנר לזיהוי "תסמונת הניכור ההורי"
- מסע הכפשה.
- הצדקות חלשות, זניחות ואף אבסורדיות להכפשה.
- חוסר אמביוולנטיות אצל הילד.
- תופעת החושב העצמאי – הורה שבא ואומר "זה מה שהילד רוצה, מה אני יכול לעשות?".
- תמיכה אוטומטית בהורה המסית כאשר ישנו מאבק בין שני ההורים.
- העדר רגשות אשמה על האכזריות או הניצול של ההורה השני.
- תרחישים מושאלים, כלומר הילד מצדיק ומסביר את טענותיו מדברים שלא מתכנסים עם חוויה רגילה של ילד בגיל שלו.
- התפשטות העוינות גם לאחרים כמו למשפחה המורחבת של ההורה השני.
אמצעים לטיפול בניכור ההורי
בית המשפט יבחן – ראשית, אם מדובר בסרבנות קשר אמיתית של הילד או שישנו אשם תורם מצד ההורה המשמורן.
שנית, אם ההורה המנוכר מיצה את כל האמצעים ועשה כל שביכולתו לחידוש הקשר ולהטבת היחסים לפני פנייתו לבית המשפט. שלישית, האם האמצעי יכול לגרום לסיכול של חידוש הקשר בין ההורה המנוכר לילד – כל הדיון יהיה מלווה בפריזמה של טובת הילד.
זאת ועוד, בשנת 2020 יצאו הוראות נוהל נשיאת בית המשפט העליון למניעת פגיעה בקשר עם אחד ההורים עקב סכסוכי משפחה.
הצורך בנוהל נולד ממגמת עליה בשימוש טענות של פגיעה בקשר הורה-ילד במסגרת סכסוך גירושין, ולאור העובדה שלרוב טענות אלה משמשות ככלי ניגוח בין הצדדים ומופיעות יותר בתיקי קונפליקט שאינם מיושבים ומסלימים. בנוסף לכך, התגבשו נהלם שונים ולא אחידים בבית המשפט, ולכן קביעת נוהל אחיד היתה מהלך מתבקש ונחוץ.
עיקרי הנוהל: נקבע כי זכות הילד לקשר עם שני הוריו היא זכות יסוד המעוגנת באמנה לזכויות הילד.
הנוהל מחייב את כל בתי המשפט לענייני משפחה בארץ לטפל בדחיפות במקרים בהם יש חשש לפגיעה בקשר בין הורה לילדיו עקב סכסוך משפחתי.
מטרת הנוהל היא לעצור את הדרדרות הקשר, לסייע ולהציל את הילד וההורה מנתק מוחלט.
הנוהל קובע כי בכל מקרה שבו אחד ההורים מגיש בקשה לסעד דחוף או זמני להבטחת הקשר עם ילדו, ושופט בית המשפט לענייני משפחה התרשם כי מדובר במקרה הדורש טיפול, ייקבע דיון מהיר בתוך 14 יום לכל היותר.
תסמונת הניכור הורי בפסיקה ישראלית
בפסק הדין עמ"ש 51782-01-20 הוצגו שלושה פתרונות לניכור הורי חמור
- השארת הילד המנוכר אצל ההורה המנכר ונקיטת סנקציות משפטיות סביב זמני השהות והפניה לטיפול של חידוש הקשר.
- הוצאת הילד ממשמורת ההורה המנכר למשמורת ההורה המנוכר או לחסותו של גורם שלישי.
- השארת המצב על כנו – בעל ביקורת מרובה בספרות.
כמו כן, ב – תלה"מ (תל אביב-יפו) 13196-11-18 מחדד בית המשפט ומוסיף מהם המקרים בהם מקרה לא חוסה תחת הגדרת הניכור ההורי:
"ניכור הורי עוסק בהעדר קשר מיטיב בין הורה לבין קטין.
אי השגת זמני שהות בשווה או בעדיפות לאם איננו ניכור הורי; כאשר הורה "נקלע" לחיכוך עם קטין, בוודאי קטין בגיל ההתבגרות והחיכוך חוזר על עצמו שוב ושוב ותוך שהקטין אינו מוכן לוותר על הקשר והוא מבקש שהתפתחותו תהא הדרגתית, אין מדובר בניכור הורי".
אכן, נראה כי מוסד דיני המשפחה עובר שינויים בעשור האחרון, הן מבחינה חברתית והן מבחינה משפטית.
תהליכים חברתיים, בניהם המהפכה הפמיניסטית, מעלים הכרה הולכת וגוברת בחשיבות מקום האב בחיי הילדים וברצונו לקחת חלק בגידולם.
עם זאת, המעורבות הגבוהה יותר של אבות בגידול הילדים מעלה פעמים רבות את טענת הניכור ההורי ולעיתים אף באופן מניפולטיבי ובמטרה להשיג יתרונות בניהול ההליך.
גם מבחינה משפטית, העלייה בטענות לניכור הורי עולה גם מכיוון שבית המשפט נוטה יותר ויותר לפסוק משמורת פיזית משותפת, גם שעה שלהורים יש סכסוך עז ועמוק בניהם.
בתי המשפט, מצמצים אט אט את הפער החברתי ומביעים פתרונות ודרכי התמודדות לתופעה קשה זו.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר