רוצה להתגרש – ולהמשיך לגור ביחד

אין ספק כי הליך הגירושין הוא הליך קשה מאוד לשני בני הזוג, הליך שבו נפרמת הרקמה המשפחתית ומציאות החיים משתנה. עד כדי כך שחז"ל ביכו אותו במילים: "אמר רבי אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות".

יחד עם זאת, המציאות מוכיחה לצערנו כי רבים הזוגות המתגרשים ופונים איש איש לכיוונו, אלא שיש מקרים שבהם  אחד מבני הזוג (ולעיתים אף שניהם) רוצה להתגרש אך מעדיף להמשיך ולגור יחד. האם מציאות זו אפשרית?

למה בכלל גברים ונשים שרוצים להתגרש שוקלים להמשיך ולגור ביחד?

1. סיבה כלכלית – בני הזוג מוצאים עצמם, שניהם או אחד מהם, ללא קורת גג, ומעדיפים לקבע את המצב הקיים הנוח והמוכר. דבר זה חוסך לבן הזוג שאמור היה לצאת מהמגורים, הוצאות של קניית נכס חדש או שכירות.
2. סיבה רגשית – לא תמיד הליך הגירושין מבשר על יחסים רעועים בין בני הזוג. לעיתים האהבה עדיין בוערת ואהבה זו היא שמכתיבה את רצונם של בני הזוג להמשיך ולהתגורר בצוותא, בבחינת "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" ואף הליך הגירושין לא.
3. סיבה משפחתית – רצונם של ההורים לשמור, עד כמה שניתן, על מסגרת משפחתית שתועיל ליוצאי חלציהם באופן שהמעבר למציאות החדשה יהיה הדרגתי ולא ישאיר בהם צלקות נפשיות העלולות להיגרם עקב הליך הגירושין של ההורים.

האם ההלכה היהודית מתירה מגורים משותפים לאחר גירושין?

לפי החוק הישראלי, ענייני נישואין וגירושין נידונים לפי ההלכה היהודית.

עיון בפוסקי ההלכה מעלה תמונה חד משמעית לפיה ההלכה היהודית אוסרת מגורים משותפים לאחר הגירושין, וכך כותב הרמב"ם:" וכן מי שגירש את אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות, ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי". אף השולחן ערוך פוסק להלכה: "מי שגירש אשתו מן הנישואין, לא תדור עמו בחצר, שמא יבואו לידי זנות" חששה של ההלכה נובע מהאפשרות שבני הזוג ימשיכו לקיים יחסי אישות, דבר אשר פוסל למעשה את הגט שניתן כיוון שהצדדים הוכיחו רצונם לחיות כזוג נשוי.

בתי הדין הרבניים אף הולכים צעד קדימה ואוסרים על בני הזוג להתגורר באותו בניין ולא רק בדירה משותפת. במילים אחרות, גם אם את/ה רוצה להתגרש ולהמשיך לגור יחד – בית הדין הרבני לא ייתן לכך יד. הטעם מאחורי האיסור הוא אותו הטעם: החשש שזמינות המגורים הקרובים תוביל לעשיית מעשים העלולים לפסול את הגט.

אגב, מנהג בתי דין רבים לומר בפירוש לזוג כי אסור להם להתגורר במשותף כי אז ייתכן שיצטרכו גט נוסף, ולכן מדגישים הדיינים את חומרת המעשה העלול לאיין את תוקפו של הגט שניתן.

ההלכה אוסרת על מגורים משותפים לאחר גירושין – אך מה קורה בפועל בישראל של היום?

כפי שכתבנו לעיל, חששם של חכמי ההלכה היה מקיום יחסי אישות בין בני הזוג, דבר אשר יש בו כדי להעיד על רצונם לחזור ולגור כזוג נשוי, שכן ההלכה רואה ביחסים אלו כ"קידושי ביאה" כלומר יחסים לשם קידושין וחזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". אדם מתכוון במעשהו לקדש את האישה ולא מעשה לשם מעשה בלבד. דבר זה מצריך מתן גט שני שכן הזוג התקדש במעשה הביאה.

אלא שהמציאות השוררת כיום מכתיבה שהחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות איננה רלוונטית כלל, שכן המדובר בהלכה שנקבעה בתקופה קדומה שבה הציבור היה מודע לאפשרות לקדש אישה באמצעות קיום יחסי אישות, וגם נהג לממש אפשרות זו. אולם במציאות של ימינו, שבה אין מקובל עוד לקדש באמצעות ביאה, והציבור הרחב אף אינו מודע כלל לקיומה של הלכה זו, אין להחיל עוד חזקה זו וממילא בני הזוג לא יזדקקו לגט שני.

במסגרת סדרת התוכניות "פנים אמיתיות" בהנחייתו של אמנון לוי, שודרה בשנת 2007 תוכנית שעסקה בזוגות מפורסמים אשר בחרו להישאר ולגור ביחד גם לאחר גירושיהם זה מזו. עצם קיומה של התוכנית מעיד כי בציבור הכללי תופעה זו אכן קיימת, אולם העובדה שהוקדשה לתופעה זו תוכנית מיוחדת, מעידה כי היא עדיין לא נפוצה ונחשבת חריגה גם בקרב הציבור שאינו אמון על ההלכה היהודית. הסיבה העיקרית שאותה ציינו משתתפי התוכנית לרצונם לגור יחד, הייתה הרצון להמשיך ולשמור על התא המשפחתי, לאו דווקא במונחים כלכליים, אלא היכולת לעזור זה לזה תוך מינימום פגיעה במרקם החברתי ובילדים.

סיכום: המציאות שבה בני הזוג ממשיכים לגור יחדיו לאחר הנישואין, אכן קיימת בחברה הישראלית אולם בממדים קטנים.

בתי הדין הרבניים הפוסקים כמובן לפי ההלכה היהודית, אוסרים על מגורים משותפים לאחר הגירושין ובמקרים רבים אף מזהירים מפורשות את בני הזוג לבל ייקלעו לסיטואציה כזו העלולה להכניס אותם לספקות הלכתיים חמורים כגון גט שני.

המציאות השוררת כיום הגמישה את יחס בתי הדין למקרים שבהם בני זוג גרושים קיימו יחסי אישות לאחר הגירושין. בעבר נאלצו בני הזוג לתת גט שני שכן יחסי הביאה הוכרו כיחסים מקדשים, אולם כיום נוכח ה"פתיחות" הקיימת במישור זה, אין בתי הדין רואים עוד בקיום יחסי אישות לאחר הגירושין, כיחסים לשם קידושין מחדש ואינם מצריכים מתן גט שני.