ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני

גירושין בישראל עשויים להתנהל בשתי ערכאות משפטיות שונות, בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. בית הדין הרבני אמנם כפוף לחוקי המדינה, אך הוא טריבונל משפטי דתי הפועל בהתאם לדין תורה ולהלכה היהודית.

ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני הוא עניין מורכב. רוב האנשים אינם מכירים את מנהגי בית הדין הרבני ואינם מבינים לאשורם את דיני התורה הרבים ואת פלפולי המשנה או הרמב"ם. לכן חשוב לנו שתדעו כיצד מתנהלת תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכיצד עליכם להתנהל בהליך המשפטי.

מי נדרש לנהל תביעת גירושין בבית הדין הרבני?

כל אזרח ישראלי שהוא יהודי ונישא לבן זוג יהודי, בין אם נישאו כדת וכדין תחת חופה וקידושין, ובין אם נישאו בנישואים אזרחיים.

בהתאם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים התש"ג-1953, לבית הדין הרבני סמכות בלעדית על כל ענייני נישואין וגירושין בישראל. כך שאם שניכם יהודים, גם אם לא התחתנתם באמצעות הרבנות, עליכם להתגרש באמצעות בית הדין הרבני.

גירושין בישראל – ומרוץ סמכויות

על פי החוק בישראל לבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון בענייני גירושין בין בני זוג יהודים. על כן, בכל הליך גירושין בין בני זוג יהודים בישראל, מתנהל גם הליך גירושין ברבנות.

במקביל לבית הדין הרבני, ניצב בית המשפט לענייני משפחה, לו נתונה סמכות מקבילה לדון בנושאים בכל העניינים הנלווים לגירושין.

לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה בתביעות כגון: חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, אחריות הורית, זמני שהות, מזונות אישה ועוד. יחד עם זאת, סמכות בית הדין נקנית רק כאשר מוגשת תביעת גירושין אליה נכרכו מלכתחילה העניינים הנלווים לגירושין.

סמכויות מקבילות אלה יוצרות מצב של מירוץ סמכויות, לפיו הראשון שיקדים להגיש את התביעות יקנה את הסמכות לדון בהן.

תביעת גירושין נפתחת בבקשה ליישוב סכסוך

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה התשע"ה-2014 קובע כי בטרת תוגש תביעת גירושין בעניין סכסוך משפחתי, יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך.

הליך יישוב סכסוך הוא הליך חובה והוא יפתח בהזמנה לפגישת "מהו"ת" שהיא פגישה מטעם יחידת הסיוע של בית המשפט למתן מידע ולנסיון גישור בין הצדדים. לאחר כל פגישת מהו"ת בני הזוג ימלאו טופס בו הם יחתמו על רצונם להמשיך לעכב את ההליכים, או על רצונם לסיים את הליך יישוב הסכסוך.

הליך יישוב הסכסוך יתנהל ככלל בין 45-60 ימים, אלא בהסכמה בין בני הזוג להאריך את ההליך, או בנסיבות חריגות אחרות.

לאחר תום הליך יישוב הסכסוך, באין הסכמה בין בני הזוג, יתקבל פסק דין לפיו הליך יישוב הסכסוך נסגר וניתן להגיש תביעות גירושין לערכאות השיפוטיות.

יישוב הסכסוך לא עוצר את מירוץ הסמכויות אלא מעכב אותו בלבד. הצד הראשון שפתח בהליך יישוב הסכסוך זכאי במשך 15 ימים מיום פסק הדין בעניין יישוב הסכסוך, להגיש תביעת גירושין לערכאה השיפוטית בה יבחר. בתקופה זו הצד השני מנוע מלהגיש תביעת גירושין.

בתום תקופת עיכוב ההליכים, אם לא הוגשה כל תביעת גירושין על ידי הצד שפתח בהליך יישוב הסכסוך, שני הצדדים יהיו רשאים להגיש תביעות גירושין לערכאה השיפוטית בה יחפצו. למעשה מירוץ הסמכויות יפתח מחדש, כך שהראשון שיקדים להגיש תביעת גירושין יזכה לבחור את הערכאה השיפוטית בה ידון ההליך.

חשוב לדעת שבתום שנה מיום פתיחת הליך יישוב הסכסוך, צד שמעוניין להגיש תביעת גירושין ידרש לפתוח שוב בבקשה ליישוב סכסוך בטרם להגשת תביעת הגירושין.

סדרי הדיון בתביעת גירושין

תביעת גירושין בהסכמה

תביעת גירושין בהסכמה יכולה להיות מוגשת לאחר הגעה להסכמות בין בני הזוג, גיבוש הסכם גירושין, אישורו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני והגשת תביעה מוסכמת לגירושין שתוגש לבית הדין הרבני בצירוף פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין.

יצויין כי אין צורך להגיש בקשה ליישוב סכסוך בטרם להגשת תביעת גירושין בהסכמה, שאין מקורה בסכסוך משפחתי, אלא בהסכמה על פירוד הצדדים.

במקרה שבני הזוג לא הגיעו להסכמה בכל העניינים הנלווים לגירושין אך הם מסכימים על מתן הגט, בית הדין הרבני ימתין לרוב למתן פסק דין בכל העניינים הנלווים ורק לאחר מכן ידון בתביעת הגירושין עצמם. במקרה זה יש לצרף לתביעת הגירושין את פסק הדין שניתן בהליכים השונים (מזונות, רכוש, זמני שהות וכו'), ובית הדין הרבני יקבע מועד לסידור הגט.

תביעת גירושין ללא הסכמה

לאחר שהוגשה בקשה ליישוב סכסוך כדין, ותמה תקופת עיכוב ההליכים, יש להגיש את תביעת הגירושין בהתאם לדין. כתב התביעה יוגש לבית הדין הרבני האזורי הסמוך למקום מגורי הצדדים האחרון. יש לשלם אגרה במעמד הגשת התביעה. נכון לכתיבת שורות אלו, שיעור האגרה בעת פתיחת תיק גירושין עומד על סך של 415 ₪.

כתב התביעה יתייחס רק לסוגיית הגירושין ועליו לכלול את עילות הגירושין בגינן מבקש בן הזוג לחייב את בן הזוג השני בגירושין. במקרים בהם מגיש תביעת הגירושין מבקש לדון גם בעניינים הנלווים לגירושין, עליו לכרוך את התביעות הנלוות.

התביעות הנלוות לגירושין שיש לכרוך אותן הן: חלוקת הרכוש, מזונות אישה והחזר עבור מזונות עבר של קטין. חשוב לדעת שכתובה הינה חלק מובנה בתביעת הגירושין ואין צורך לכרוך אותה. כמו כן אין צורך לכרוך תביעה לזמני שהות ("משמורת ילדים"), שכן בית הדין הרבני ידון בכך באופן אוטומטי.

עוד חשוב לדעת שבית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לכרוך בתביעת הגירושין תביעה למזונות קטינים, ובית הדין הרבני יקנה סמכות לדון בתביעה זו רק במקרים שיש הסכמה של שני הצדדים לדון בה בבית הדין הרבני.

על מנת לכרוך את התביעות יש לעשות זאת בטרם בית המשפט לענייני משפחה קנה סמכות. כמו כן יש להוכיח כי התביעה:

(1) נכרכה כדין, כלומר מדובר בכריכה הנעשית במפורש

(2) מדובר בכריכה כנה, כלומר תכליתה של הכריכה היא לדון בתום לב בכל הנושאים הנלווים לגירושין, ולא כדי לפגוע בצד השני

(3) תביעת הגירושין היא כנה ובן הזוג באמת מעוניין להתגרש.

עילות גירושין

כאשר אין הסכמה בדבר הגירושין, בן הזוג המבקש להתגרש נדרש להוכיח את עילת הגירושין.

עילות הגירושין הן עילות מן הדין הדתי והן כוללות (1) בגידה (2) כאשר הגבר לא מפרנס (3) מום (4) עקרות (5) סירוב לקיים יחסי מין וכדומה.

גירושין בהסכמה

כאשר מתגרשים בהסכמה אין צורך להוכיח את "עילת הגירושין", אלא די בחתימה על הסכם גירושין, אישורו, וקיום טקס הגירושין (מתן הגט).

עם זאת, כאשר הגירושין לא נעשים בהסכמה מראשית הדרך, יש להוכיח עילת גירושין, ולקיים הליך משפטי לכל דבר ועניין כאמור.

חשוב לדעת שלא ניתן להתגרש ללא הסכמה. לאחר שהוכחה עילת הגירושין, בית הדין הרבני יחייב או יכפה על האישה או על הגבר לקבל או לתת גט. יחד עם זאת, אם אותו אדם ימשיך לסרב לגט, הגירושין לא יצאו לפועל ולא ניתן לעשות זאת בניגוד גמור לרצונו.

תביעת גירושין נגד סרבן גט

תופעת סרבנות גט היא תופעה חמורה שהורתה ולידתה בכך שניתן להתגרש רק בהסכמה של הצדדים. המשמעות היא שאם צד אחד יסרב, הצד השני יהיה עגון וימשיך להיות נשוי, עד שהצד הסרבן יתרצה ויתן או יסכים לקבל את הגט.

כאשר אדם מחוייב בגט, אך מסרב לתת או לקבל אותו, הוא יוגדר על ידי בית הדין הרבני כסרבן גט. בתי הדין הרבני מתמודדים עם התופעה באמצעות סנקציות שונות שמוטלות על סרבן הגט. במקרים כאלו, מסמכותו של בית הדין להטיל סנקציות על סרבן (או סרבנית) גט, כגון: מאסר, שלילת רישיון, ועוד.

הכלל הוא כי מי שמסרב לתת גט כאשר הוא מחוייב מן הדין הדתי לעשות זאת, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כלומר, ניתן על פי הדין הדתי לכפות גט באמצעות הטלת סנקציות (ובתקופת המשנה התאפשרה כפיית הגט אף באמצעים אלימים של הכאה), עד שיאמר שהוא רוצה לתת את הגט.

התנהלות הדיון בבית הדין הרבני

מערכת בתי הדין הרבניים היא נפרדת לבתי המשפט האזרחיים, היא מנוהלת ע"י משרד הדתות ולא ע"י משרד המשפטים.

דיון בבית הדין הרבני מתקיים בפני שלושה דיינים, כאשר עיקר סדרי הדין הרלוונטיים לבית הדין הרבני מוסדרים בתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג.

הדיון בבית הדין עצמו מנוהל בדומה לאופן שבו מתנהלים דיונים בבית המשפט האזרחי, קיים רישום פרוטוקול, התובע (המבקש להתגרש) הוא שמתחיל בהצגת ראיותיו, כאשר לאחריו הנתבע. בסיום הצגת הראיות, הצדדים מסכמים את טענותיהם, ולבסוף נותן בית הדין את פסק דינו.

ההשלכות בבחירת ניהול תביעת הגירושין בבית הדין הרבני

בין אם בחרתם לנהל את ההליכים בבית הדין הרבני בהסכמה, או שהקדמתם לפתוח את ההליכים בבית הדין הרבני, לבחירה לנהל את ההליכים הנלווים לגירושין בבית הדין הרבני יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על תוצאות ההליך.

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה דנים על פי אותם החוקים. כך למשל בהליכי מזונות, הדיון יערך על פי הדין הדתי, לעומת זאת בהליכי רכוש ומשמורת, הדיון יערך על פי הדין האזרחי, גם בבית הדין וגם בבית המשפט.

יחד עם זאת, ישנן סוגיות רבות הנתונות לשיקול דעתם של השופטים או הדיינים. לתוך שיקול הדעת הזה, יוצקים הדיינים את משנתם ועקרונותיהם. העקרונות עליהם מתבססים בתי הדין הרבניים, שונים מהעקרונות עליהם מתבסס בית המשפט, כשנדרשת פרשנות של החוק.

דוגמאות להשלכות של ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני:

• בית הדין הרבני מפרש באופן אחר את טובת הילד, ביחס לבית המשפט לענייני משפחה, מה שיכול להשליך על תוצאות הליך משמורת.
• בית הדין הרבני לא מכיר בחזקת השיתוף במקרים בהם בני הזוג נישאו לפני שנת 1974 וחוק יחסי ממון לא חל עליהם, ולכן בית הדין יכול לקבוע חלוקת רכוש שונה בין בני הזוג.
• בית הדין, בניגוד לבית המשפט, לא מכיר בחלוקה של נכסי קריירה, מה שיכול לפגוע בעיקר בנשים שהיו תלויות כלכלית בבעלן ולא פיתחו קריירה במשך הנישואין.

ניהול נכון של תביעת גירושין

ניהול נכון של תביעת גירושין מתחיל עוד ברגע ההחלטה על הגירושין. ההחלטה על הגירושין צריכה להיות חד משמעית. הימנעו מהחלטות משתנות שישפיעו לרעה על הליך הגירושין.

לאחר מכן יש לבחור בחוכמה את עורך הדין לענייני גירושין, ובשום פנים ואופן אין להסתמך על עצות שחברים מייעצים לכם כתחליף לייעוץ משפטי מקצועי.

גם עצות שקראתם באינטרנט, מושכלות ככל שיהיו, אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי ממוקד של עורך דין לענייני גירושין.

בנוסף על מנת לנהל נכון את תביעת הגירושין, חשוב לכל אורך ההליך, לתעד ולאסוף ראיות. החלו בעבודת איסוף הראיות מהרגע הראשון.

תעדו את הכספים והרכוש המשותף שלכם, אספו ראיות על הרכוש הרשום על שם בן הזוג, על השכר של בן הזוג, על בגידות, ועל קשיים בקשר של בן הזוג עם הילדים, כמו איחורים למפגשים, הימנעות ממפגשים, מניעה של הקשר שלכם עם הילדים ועוד.

לאחר שביצעתם את שלושת השלבים הראשונים – החלטת גירושין חד משמעית, פנייה לעורך דין לענייני גירושין ותיעוד ואיסוף ראיות, אתם פנויים לבחור בדרך הנכונה לכם לנהל את הגירושין.

התייעצו עם עורך הדין לענייני גירושין ובחנו האם מתאימים לכם גירושין בהסכמה, גירושין בבית המשפט לענייני משפחה או גירושין בבית הדין הרבני.

גירושין בהסכמה הם הדרך היעילה ביותר להתגרש, יחד עם זאת, אם בנסיבות שלכם לא תוכלו להתגרש בהסכמה, כדאי לבחור בהקדם את הערכאה השיפוטית הנכונה לכם, לפני שבן הזוג יקדים אתכם.

תביעת גירושין בבית הדין הרבני מחייבת הסכמה להתגרש

בשורה התחתונה, ניהול הליך גירושין עשוי להיות מורכב מאוד. לא ניתן להתגרש בבית הדין הרבני ללא הסכמה של הצד השני. כאשר אין הסכמה בן הזוג שמבקש את הגירושין ידרש לפתוח תביעת גירושין, ולנהל אותה בערכאות השיפוטיות.

במקרים של סרבנות גט, ההליך יכול להמשך שנים רבות ואף עשרות שנים. במקרה זה לבית הדין הרבני נתונות סמכויות להטיל סנקציות על מי שמסרב להתגרש ולנסות להביאו לידי הסכמה לתת גט.

על כן הדרך הטובה ביותר לנהל את הליך הגירושין היא בהסכמה, שתקל על בני הזוג ועל ילדיהם המשותפים, תוזיל את עלויות ניהול ההליך ותקצר את תביעת הגירושין באופן משמעותי.