מה ההבדל בין גירושין ברבנות לגירושין בבית משפט

גירושין בבית הדין הרבני

נתחיל מהשורה התחתונה והברורה ביותר: בני זוג יהודים שנישאו כדת משה וישראל חייבים להתגרש בבית הדין הרבני כהלכה, ואינם יכולים להתגרש בבית המשפט לענייני משפחה. דיני נישואין וגירושין במדינת ישראל מסורים לבית הדין הדתי של כל עדה ועדה, ועל כן נישואיהם וגירושיהם של בני זוג יהודים נמצאים בסמכותו של בית הדין הרבני [בדיוק כמו שנישואיהם וגירושיהם של בני זוג מוסלמים מצויים בסמכותו של בית הדין המוסלמי].

יתירה מכך, גם בני זוג יהודים שנישאו בחו"ל בנישואין אזרחיים ונרשמו בארץ כנשואים, צריכים להתגרש בבית הדין הרבני. זאת משום שכל בני זוג יהודים הנמצאים בסטטוס 'נשוי' צריכים להתגרש בבית הדין.

התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה

עם זאת, בני זוג מדתות שונות שנישאו בנישואין אזרחיים [למשל אחד מהם יהודי ואחד מהם לא יהודי] וכן בני זוג חד מיניים, אינם צריכים להתגרש בבית הדין הרבני. שכן בני זוג אלה אינם יכולים להיחשב כנשואים על פי ההלכה, ועל כן אינם צריכים ואינם יכולים להתגרש בבית הדין.

כיצד, אם כן, הם מתגרשים?

התשובה לכך מתחלקת לשניים: בני זוג שאחד מהם יהודי ואחד מהם בן דת אחרת צריכים לעשות 'התרת נישואין' בבית משפט לענייני משפחה. אולם, בני זוג חד מיניים אפילו התרת נישואין אינם צריכים, שכן החוק אינו מכיר בנישואיהם כלל.

הליך התרת נישואין בבית המשפט הוא הליך אזרחי. על בן הזוג שמעוניין להתגרש להגיש לבית המשפט תובענה להתרת נישואין, אשר תידון בפני שופט. במידה ובית המשפט מאשר את הגירושין, נישואי בני הזוג יותרו באמצעות פסק דין. פסק הדין הוא למעשה האקט המסיים את נישואי בני הזוג והופך אותם לגרושים.

יצוין כי בניגוד לבית הדין הרבני שאינו מאפשר להתגרש ללא הסכמה של שני הצדדים, בית המשפט עשוי במקרים מסוימים להורות על גירושין לבקשת אחד הצדדים, גם כאשר בן הזוג השני אינו מעוניין להתגרש.

חלוקת רכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראייה

במסגרת הליכי גירושין נידונות מספר סוגיות הנלוות לגירושין. ביניהן: חלוקת הרכוש של בני הזוג, מזונות אשה, מזונות ילדים, משמורת והסדרי ראייה. הסמכות העיקרית לדון בסוגיות אלה מסורה לבית משפט לענייני משפחה.

אולם, כאשר אחד מבני הזוג מגיש תביעת גירושין ברבנות לבית הדין הרבני, הוא רשאי 'לכרוך' את שאר הסוגיות הנלוות לגירושין בתביעת הגירושין ולבקש מבית הדין הרבני לדון בהם. על ידי הכריכה, בית הדין רוכש סמכות לדון בכל הסוגיות שנכרכו בתביעת הגירושין.

מרוץ הסמכויות

העובדה כי ניתן לכרוך את שאר הסוגיות בתביעת הגירושין ועל ידי כך להעניק לבית הדין סמכות לדון בהן, מביאה למצב בו עומדות בפני בני הזוג שתי אלטרנטיבות: או לפנות לבית הדין או לפנות לבית המשפט.

מה קורה כאשר כל אחד מבני הזוג מעוניין לדון בערכאה אחרת? התשובה היא: כל הקודם זוכה. בן הזוג הראשון שמקדים להגיש את תביעת הגירושין לאחת מן הערכאות – הוא זה שקובע כי ערכאה זו תהיה המוסמכת הבלעדית לדון בתביעת הגירושין. מכאן ואילך, לערכאה השנייה אין סמכות לדון בסוגיות שעלו בתביעה שהוגשה לערכאה הראשונה. סיטואציה זו, בה כל אחד מן הצדדים יכול לרוץ לערכאה המועדפת עליו ולתפוס בה סמכות, מכונה 'מרוץ הסמכויות'.

היכן כדאי להגיש את תביעת הגירושין? מקובל לומר כי לנשים כדאי להגיש את תביעת הגירושין בבית המשפט ולגברים כדאי להגיש את תביעת הגירושין בבית הדין. עם זאת, מניסיוני אני יכול לומר כי הדבר אינו חד משמעי. מומלץ, אפוא, לבחון היטב איזו ערכאה מתאימה יותר למקרה הספציפי שלכם ורק אז להגיש את תביעת הגירושין.