איזון משאבים הוא הסדר לאיזון הרכוש של בני זוג שנישאו לאחר שנת 1974, הקובע שבעת פקיעת הנישואין, בני הזוג יחלקו ביניהם את הרכוש המשותף, באופן שווה.
יחד עם זאת, בני הזוג יכולים לקבוע בהסכמה הסדר חלוקה אחר של הרכוש, באמצעות הסכם ממון או הסכם גירושין, שיורה על חלוקה שונה של הרכוש המשותף.
כמו כן, במקרים חריגים, בית המשפט עשוי להורות על חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף שנצבר לבני הזוג, להוסיף רכוש שלא נכלל במסגרת איזון המשאבים, או להקדים את המועד של איזון המשאבים.
כך למשל, במקרים בהם יש פער משמעותי ביותר ביכולות של בני הזוג להשתכר, או במקרים בהם הוכח בפני בית המשפט שאחד מבני הזוג הבריח רכוש בטרם לגירושין.
איזה רכוש נכנס להסדר איזון משאבים?
הרכוש שלהלן יחשב לרכוש משותף ויכנס להסדר איזון משאבים אם הוא נצבר לבני הזוג במהלך הנישואין, וגם אם הוא בבעלות בלעדית של אחד מבני הזוג בלבד:
- מקרקעין
- מיטלטלין
- רכבים
- עסקים
- כספים
- השקעות
- מניות
- זכויות סוציאליות
- זכויות פנסיה
- קרנות השתלמות
- קופות גמל
- אופציות
- חובות – אלא אם מדובר בחוב אישי שלא נצבר כתוצאה מניהול משק הבית המשותף, למשל חוב מהימורים.
איזה רכוש לא יכנס להסדר איזון משאבים?
הרכוש שלהלן לא יכנס להסדר איזון משאבים בין בני זוג, אלא אם הוכחה כוונת שיתוף ברכוש:
- רכוש שבני הזוג הסכימו שלא יהיה משותף.
- רכוש שנצבר לפני הנישואין.
- רכוש בשימוש אישי.
- ירושות
- מתנות
- גמלה מביטוח לאומי.
- פיצויים בשל נזקי גוף או מוות.