הצהרת מוות היא הכרזה רשמית על מותו של אדם שנעדר באופן ממושך, כשיש יסוד סביר להניח שאותו אדם מצא את מותו.
הצהרת מוות מחליפה תעודת פטירה וחשיבותה לבני משפחתו של הנעדר היא לא רק במישור הרגשי, אלא גם במישור המשפטי.
כך אישה שמקום בעלה לא נודע נותרת עגונה, כל עוד לא הוכרז מותו של בעלה. לכך השלכות כבדות משקל. האישה אינה יכולה לנהל מערכת יחסים חדשה ועשויה לאבד את זכותה לכתובה אם תעשה כך, היא אינה יכולה להינשא לגבר אחר, וילדים שייוולדו לה מגבר אחר, בעודה נשואה, יחשבו ממזרים.
כמו כן, ללא תעודת פטירה או הצהרת מוות המכריזה על האדם כמת, בני המשפחה אינם יכולים לרשת את האדם. לעיתים גם הרכוש שבבעלותו של הנעדר נותר דומם, ללא כל בעלים, ואף עשוי לצבור חובות.
בקשה להצהרת מוות תוגש לבית המשפט לענייני משפחה, שיכריז על המוות רק לאחר שהונחו בפניו ראיות המעידות על כך שיש יסוד סביר להניח על מותו של האדם, לאחר שהוסרו כל ההתנגדויות להצהרת המוות (אם ישנן), ובכפוף לזמנים הקבועים בחוק הצהרת מוות.
אחרי כמה זמן ניתן להצהיר על מותו של קרוב משפחה שנעדר?
- נעדר ("נספה") שיש יסוד להניח שהוא מת עקב מלחמה, מאורעות טבע, או תאונה – לאחר שנתיים מיום היעלמותו.
- נעדר בנסיבות אחרות שיש יסוד להניח שהוא מת – לאחר שבע שנים מיום היעלמותו, אם כל המאמצים לאתר אותו כשלו.
חשוב לדעת! ניתן לבקש לתקן או לבטל הצהרת מוות שהוציא בית המשפט לענייני משפחה, אם נתגלו עובדות המעידות על כך שהאדם עודנו בחיים, או עובדות אחרות המצריכות את תיקון הצהרת המוות.