האם ניתן לחייב הורה גרוש לחסן את הילד שלו? (מדריך משפטי)

סוגיות רפואיות הנוגעות לילדים, יכול להיות מקור למחלוקות רבות בין גרושים. מגפת הקורונה שהגיעה אלינו לפני כחצי עשור, העלתה שוב את נושא החיסונים לילדים להורים גרושים, לקדמת הבמה.

כיצד מתקבלות החלטות רפואיות בנוגע לילדים להורים גרושים? מתי בית המשפט ישלול אפוטרופסות מהורה לילד? האם ניתן לחייב הורה גרוש לחסן את הילד שלו בניגוד לרצונו? והאם לרצון הילד יש השפעה על מתן החיסון?

כיצד מתקבלות החלטות רפואיות בנוגע לילדים להורים גרושים?

על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, החלטות רפואיות הנוגעות לילדים להורים גרושים מתקבלות בהסכמת שני ההורים. חוק הכשרות קובע ששני הוריו של הילד הם האפוטרופוסים שלו, גם לאחר הגירושין, ואין זה משנה אם הילד נמצא בחזקת אחד מההורים בלבד.

לכן במקרה של החלטות רפואיות לגבי ילד להורים גרושים, המוסד הרפואי ידרוש את הסכמת שני ההורים. גם במקרה של חיסון ילד להורים גרושים, משרד הבריאות או קופת החולים בה ניתן החיסון, ידרשו את הסכמת שני ההורים לחיסון. במקרה שאחד ההורים מסרב לחיסון, לא ניתן יהיה לבצע את החיסון לילד, ללא הוראה מבית המשפט.

מתי בית המשפט ישלול אפוטרופסות מהורה לילד?

שלילת אפוטרופסות מהורה הטבעי של הילד תקרה במקרים חריגים וביניהם:

1. הסכמה של ההורים.
2. הורה שנעלם או הורה שנטש את הילד ולא מקיים איתו כל קשר.
3. חוסר מסוגלות הורית – הורה שאינו מסוגל לתפקד כהורה, למשל בעקבות מחלה או ליקוי.
4. הרשעה בעבירה פלילית חמורה – כיום חוק הכשרות קובע שלילת אפוטרופסות של מי שהורשע בעבירה פלילית חמורה כמו רצח או ניסיון רצח כלפי ההורה האחר או כלפי אחד מילדיו של המורשע, או עבירות אינוס באחד מילדי המורשע.

לרוב במקרים בהם הורה אינו מתפקד כראוי, או שהוא נעדר מחיי הילד, בית המשפט יעדיף קודם להשתמש באמצעים פוגעניים פחות, ולא לשלול לחלוטין את האפוטרופסות של ההורה. כך למשל בית המשפט עשוי להעדיף להוציא צווים שיאפשרו להורה השני להתנהל בחיי השגרה מבלי שהילד יפגע, ומבלי לשלול את האפוטרופסות של ההורה.

לדוגמא בית המשפט יכול להעניק להורה צווים שיאפשרו מתן חיסונים, מתן טיפולים רגשיים, לרבות טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי, מתן תרופות וכל טיפול רפואי אחר לו נזקק הילד, וזאת ללא הסכמת ההורה השני.

האם ניתן לחסן ילד גם ללא הסכמת ההורה הסרבן?

על למנת לחייב הורה גרוש לחסן את הילד שלו, נדרש ההורה השני לפנות בבקשה לערכאה המשפטית ולבקש לחסן את הילד ללא הסכמת ההורה הסרבן.

כאשר מדובר בחיסוני השגרה הניתנים לילדים, בית המשפט לא נזקק לחוות דעת רפואית. נקבע כבר פעמים רבות, שיש לחסן את הילד בחיסוני השגרה בהתאם לנהלי משרד הבריאות, גם אם ההורה השני מתנגד, כל עוד אין מניעה רפואית ספציפית המצדיקה את מניעת החיסון מהילד.

כך במספר מקרים בהם אחד ההורים התנגד לחיסון חצבת, בית המשפט פסק, שכל עוד אין לילד בעיה רפואית המצדיקה לא לתת לו חיסון, אין כל טעם המצדיק לא לחסן את הילד, ולכן יש לחסן אותו גם ללא הסכמת ההורה שמסרב לחיסון.

גם בתקופת הקורונה עלתה שוב תופעת ההתנגדות לחיסונים לקדמת הבמה, והורים גרושים רבים שביקשו למנוע מתן חיסון קורונה לילדם, גילו שבהעדר טעם ענייני ספציפי, בית המשפט יכריע לטובת מתן החיסון לילד, חרף התנגדות אותו הורה לחיסון.

האם בית המשפט ישמע את רצון הילד בעניין החיסון?

על מנת לבחון את טובת הילד, בית המשפט יכול לבקש לשמוע את דעתו של הילד, בהתאם לגילו ולהבנתו.

כך למשל, במקרים בהם שני ההורים מתנגדים לחיסון, בית המשפט עשוי לאשר לילד בוגר דיו, שנשמעה דעתו, לקבל את החיסון אם הילד מעוניין בכך בעצמו. מנגד, הסיכוי שבית המשפט יפסוק על חיסון לילד בוגר יחסית, בניגוד לרצונו של הילד עצמו, אינו גבוה.

חיסון ילדים להורים גרושים

בשורה התחתונה, אמנם לשני ההורים יש זכות להחליט החלטות רפואיות הנוגעות לילדיהם המשותפים, אך לבית המשפט יש סמכות לחייב הורה גרוש לחסן את הילד שלו, גם בניגוד לרצונו של ההורה.

כאשר רצונות ההורים בנוגע לפעילויות רפואיות מתנגשים, בית המשפט יעדיף באופן מובנה את ההחלטה הנתמכת על ידי הממסד הרפואי, וכשמדובר בחיסונים, הממסד הרפואי רואה חשיבות רבה במתן החיסון.

לכן בבואו של בית המשפט לבחון מתן חיסון ילדים להורים גרושים, כל עוד אין מניעה רפואית ספציפית של הילד לקבל חיסון, סביר להניח שבית המשפט יחייב את ההורה המתנגד לחיסון, לחסן את הילד שלו.