חיכתה עשור וחצי כדי לגבות מזונות, והפסידה אותם

אב שחויב בתשלום מזונות בסכום של 3,600 ₪, לא שילם אותם במשך 14 שנה. האם מצידה, לא מיהרה לגבות את המזונות. לטענתה, היא והאב הסכימו שהיא תוותר על המזונות, בתמורה לכך שהיא תקבל בעלות מלאה על הדירה. אלא שכאשר האב סירב לוותר על זכויותיו בדירה, היא תבעה את תשלום המזונות.

בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת, דחה את תביעת האם לגבות מזונות עבר בשלב כה מאוחר. בפסק הדין הובהר שניתן לגבות מזונות עבר מעל שנתיים אחורנית, רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות את העיכוב. השופט הדגיש שבמקרה זה, הנסיבות לא הצדיקו את התביעה המאוחרת, ולכן האם הפסידה את המזונות.

האב לא שילם מזונות במשך 14 שנים

אם לשני ילדים התגרשה מאביהם. לאחר הליך משפטי, היא קיבלה פסק דין שחייב את האב בתשלום מזונות בסכום של 3,600 ₪ בחודש. כעבור כעשור וחצי, היא פנתה לבית המשפט בתביעה לגביית מזונות עבר, שלטענתה לא שולמו לה.
האם טענה שהייתה בינה לבין האב הסכמה, לפיה האב לא ישלם לה מזונות, ובתמורה, הדירה שבה היא מתגוררת עם הילדים, תעבור לבעלותה המלאה. לטענתה היא קיימה את חלקה ולא גבתה את המזונות במשך השנים, אך משהאב סירב להעביר לה את חלקו בדירה, היא החליטה לתבוע את המזונות שנצברו לאורך התקופה.
מנגד האב הכחיש שהסכים לוותר על זכויותיו בדירה, וטען שהוא קיזז את המזונות לאורך השנים מדמי השימוש שהיא הייתה חייבת לו.

חוק המזונות מגביל את גביית המזונות לזמן אמת

בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת, עמד על כך שחוק המזונות קובע שמזונות שלא פעלו לגבות אותם תוך שנתיים מהתקופה שלגביה נפסקו, יגבו רק ברשות בית המשפט, כשיש נסיבות המצדיקות את העיכוב בגבייתם.

בית המשפט הסביר שהתכלית של החוק היא להגביל את חיוב המזונות לזמן אמת, כך שיתמכו בצרכים השוטפים של הילדים במועד שבו נדרשת התמיכה, ולא בדיעבד, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות את העיכוב.

השופט מחמוד שדאפנה הבהיר שמזונות נפסקים מתוך הכרה בצורך המידי בהם, ולכן כאשר לא ננקטו צעדים לגבייתם, יש בכך כדי להעיד שלא הייתה נחיצות אמיתית לקבל אותם. לדברי השופט, אם האם באמת הייתה זקוקה למזונות באותה העת, סביר להניח שהייתה פועלת לגבות אותם ללא דיחוי.

בית המשפט קבע שהאם ויתרה על המזונות בהתנהגותה

השופט ציין שהאם נמנעה מלנקוט כל פעולה לגביית המזונות במשך תקופה ארוכה וחריגה, במשך כ-14 שנים, כאשר כיום ילדיה כבר בגירים. בהתנהגות זו, קבע בית המשפט, יש להעיד שהיא למעשה ויתרה או מחלה על תשלום המזונות. ההשתהות הארוכה, מבלי לנקוט כל הליך לגבייה, סותרת את הטענה, שהמזונות היו נחוצים לה לאורך השנים.

השופט דחה את טענות שני ההורים בנוגע לקיזוז המזונות, וקבע שהאב לא ויתר על זכויותיו בדירה. האם מצידה, לא הצליחה לשכנע בקיומה של סיבה מוצדקת שמסבירה את העיכוב הממושך בגביית המזונות. לכן, השופט דחה את תביעת האם לגבות מזונות עבר לתקופה שמעל שנתיים.

אל תקפאו על השמרים

בהליכי מזונות, תמיד חשוב להיות עם היד על הדופק, ואף פעם לא לקפוא על השמרים. גם אם הליך המזונות כבר לכאורה נגמר וניתן פסק דין, חשוב לדאוג שפסק הדין מבוצע ומיושם. עיכוב בגביית מזונות, עלול לעלות לכם בהפסד התשלומים.

במקרה שהסכמתם ביניכם על הסדר אחר, שונה מהאמור בפסק הדין שקיבלתם, או בהסכם שאושר על ידי בית המשפט, אל תסתמכו על מילים שנאמרו בעל פה, עגנו את ההסכם בכתב ואשרו אותו בבית המשפט, אחרת אתם עלולים להפסיד את הזכויות שלכם.

במקרה זה, האם שקפאה על השמרים והמתינה 14 שנים עם גביית תשלומי המזונות, מתוך תקווה לקבל את הזכויות של האב בבית המגורים, גילתה שבכך היא הפסידה את הזכות שלה לגבות מזונות עבר.

*לקריאת פסק הדין המלא ראו 68839-02-24 ע.י. נ' א.ס