הסכם גירושין שנוגד את טובת הילד

הסכם גירושין – מהו

זוגות רבים חותמים על הסכם גירושין שמסדיר את הסוגיות השונות שמתעוררות סביב הגירושין. הסכם גירושין מתחלק בדרך כלל לשני חלקים עיקריים: חלק אחד מסדיר את חלוקת הרכוש וחלק שני מסדיר את הסוגיות הנוגעות לילדים. בין הסוגיות שנוגעות לילדים: מזונות, משמורת והסדרי ראייה.

מטרתו של הסכם הגירושין הוא לגבש הסכמה מבלי שבית בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה יצטרכו להיכנס לעובי הקורה ולהכריע בעצמם בכל הסוגיות.

לאחר שבני הזוג שמבקשים להתגרש בהסכמה מגיעים להבנות בכל הסוגיות וחותמים על ההסכם, יש להגיש את ההסכם לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה בכדי לאשר אותו. לאחר האישור, ההסכם מקבל תוקף של פסק דין.

[הערה: מכאן ואילך, למען הנוחות, אתייחס רק לבית הדין, אך בכל מקום שבו יוזכר 'בית הדין' במאמר זה – הדין יהיה זהה גם עבור מי שפונה לבית המשפט לענייני משפחה]

בית הדין בודק שההסכם אינו נוגד את טובת הילד

לפני שבית הדין מאשר את ההסכם, הוא בוחן את שני חלקיו – החלק הממוני והחלק שנוגע לילדים. רק במידה והוא מוצא שההסכם צודק ונכון עבור כל הצדדים הוא מאשר אותו.

אחד הדברים המרכזיים שבית הדין בודק הוא: טובת הילד. התפיסה המשפטית היא ש'טובת הילד' היא הערך החשוב ביותר, וערך זה הוא זה שמוביל את ההכרעה בסוגיות הנוגעות לילדים, החל מפסיקת המזונות ועד קביעת המשמורת והסדרי ראייה.

גם אם שני ההורים הסכימו הסכמה מלאה בכל הסוגיות שנוגעות לילדים, אין זה אומר שבית הדין יאשר את ההסכם. אישור ההסכם מותנה בכך שאינו נוגד את טובת הילד, ובמידה ובית הדין מוצא שההסכם נוגד את טובת הילד הוא מורה לבטלו או לפחות לשנותו.

כיצד בית הדין מכריע מהי טובת הילד?

אחד הכלים המרכזיים של בית הדין להכריע מהי טובת הילד הוא הזמנת תסקיר של פקידת סעד. תפקידה של פקידת הסעד הוא לערוך היכרות עם המשפחה ועם הילד ולוודא מהו הפתרון הטוב ביותר עבור הילד, הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית.

פקידת הסעד מגישה את המלצותיה לבית הדין, ובית הדין מעיין בהמלצותיה ומכריע בסוגיה.

יצוין, כי המלצות פקידות הסעד וכן המלצות מומחים באופן כללי אינם מחייבים את הערכאה השיפוטית אלא רק מנחים אותה.

החלק הממוני בהסכם דורש אף הוא אישור של ערכאה שיפוטית

כאמור, לא ניתן להכריע בשאלות שנוגעות לילדים בלי אישור של בית הדין שההסכם תואם את טובת הילד. אך מה דינו של החלק הממוני בהסכם? האם יש לו תוקף ללא אישורו של בית הדין?

התשובה לכך ניתנה בס' 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973]:

"(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור. (ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו"

החלק הממוני בהסכם הגירושין הוא בעצם 'הסכם ממון' ומשום כך ללא אישור בית הדין אין לו תוקף.

בשורה התחתונה

ההסכמה בין בני הזוג וחתימתם על הסכם הגירושין הן רק השלב הראשון בדרך להכרעה בסוגיות הגירושין. בשלב הבא, בית הדין או בית המשפט צריכים לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין.

יש לפנות להליך פתיחת תיק גירושין, ולהגיש לבית הדין או לבית המשפט בקשה לגירושין בהסכמה ובקשה לאישור הסכם הגירושין.

לפני שבית הדין או בית המשפט מאשרים את ההסכם הם מוודאים שההסכם נעשה בהבנה ובהסכמה מלאה ושהוא אינו נוגד את טובתו של הילד. רק לאחר שהם מוודאים זאת, ומבצעים את התיקונים הנדרשים – במקרה שיש בכך צורך, הם מאשרים אותו.