דיני משפחה על פי הדין המוסלמי והדין הנוצרי

כל אזרח בישראל נדרש להכיר את האופן בו דיני משפחה נקבעים על פי הדין המוסלמי והדין הנוצרי. גם יהודים צריכים לדעת כיצד הדינים הללו מכריעים בנושאים רגישים כגון המרת דת, נישואין, גירושין, מזונות בן זוג ומזונות ילדים. ישראל היא מדינה דמוקרטית ולכן מערכת המשפט בה רלוונטית עבור שלושת הדתות.

 יתרה על כך, עו"ד ליטל יעקובוביץ מסבירה כי דיני משפחה בישראל נבדלים מענפי משפט אחרים מבחינת מקורות הדין המהותי, וערכאת השיפוט, היות והם נקבעים בהתאם להשתייכות הדתית של המתדיינים. החקיקה האזרחית הטריטוריאלית המשלימה תקפה רק לגבי נושאים כמו אימוץ, אפוטרופסות, ירושה וחלוקה רכוש בין בני זוג. 

חיוב במזונות ומקורות דין דתיים

 בניגוד למה שנהוג לחשוב, הדין המוסלמי והדין הנוצרי אינם שונים באופן מהותי מההלכה היהודית.

בכל הנוגע אל דיני משפחה מחזיקות הדתות בפרספקטיבה יחסית זהה. דוגמא מצוינת לכך ניתן לראות באופן בו קובעות הדתות את תשלום המזונות.

בדומה להלכה היהודית, כפי שמסבירה ליטל יעקובוביץ בהקלטת הוידאו, הדין המוסלמי והדין הנוצרי מטילים את כל החיוב על האב ופוטרים את האם מעול הפרנסה. בדין המוסלמי גם מגדילים את אי השוויון וקובעים כי חיוב האב במזונות הוא מוחלט ואין אדם שמשתתף איתו. בדין השרעי האדם מחויב במזונות עקב נישואין וקשרי דם.

במילים אחרות, מלבד מזונות בעל לאשתו יש לשאת בעול הפרנסה גם בין אב לבנו, בן לאביו וכדומה. המקור לחיוב במזונות ילדים הוא קשר הדם והעובדה שהם חלק מבשרו של האב.

החיוב של האב המוסלמי במזונות ילדיו שונה בין בנים לבנות. זו אבחנה שלא קיימת בדין הנוצרי או בהלכה היהודית, וגם לא בחקיקה האזרחית. האב חייב לפרנס את בניו עד לגיל בו יוכלו להתפרנס לבדם. לעומת זאת, החיוב בפרנסת הבנות הוא עד שהן יתחתנו וזאת ללא הגבלת גיל. שורשי ההלכה המוסלמית נחלקים לפי הזרמים השונים באיסלאם, ולכן קיימים הבדלים בין הקוראן המהווה את התורה בכתב לבין הסונה שהיא התורה שבעל פה. 

 לסיכום, הדין הנוצרי והמוסלמי מהווים בישראל חלק משמעותי מדיני משפחה, ובנושאים מסוימים ניתן למצוא חפיפה בינם לבין ההלכה היהודית.