בית המשפט לא יכריח אב לראות את בתו

בדרך כלל, אבות גרושים נאבקים להרחיב את זמני השהות שלהם עם הילדים. אך במקרה יוצא דופן שנדון לאחרונה, האב סירב בעקביות לקחת חלק שוויוני בגידול בתו בת השש, על אף תחינותיה של האם, לחלוק עמה בנטל ההורות.

בפסק דין מורכב וטעון, קבע השופט אריאל ממן, כי למרות שבדרך כלל טובת הילד מחייבת קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים, במקרה זה כפייה על האב לקיים זמני שהות תגרום ליותר נזק מתועלת, ותפגע בטובת הילדה. לפיכך פסק השופט כי אין לחייב את האב להרחיב את זמני השהות עם בתו.

זעקת האם המשמורנית: "הכול עליי, לא הוגן"

זוג הורים שהיו נשואים במשך למעלה משני עשורים והביאו לעולם ארבעה ילדים, התגרשו לאחר שהאב עזב את הבית, ועבר להתגורר ביישוב במרחק של כחצי שעה נסיעה.

בניגוד למרבית המחלוקות בעניין זמני שהות, בהם האם מבקשת לצמצם את זמני השהות של האב, במקרה זה המחלוקת בין ההורים ניצתה דווקא כשהאם ביקשה לחלק את זמני השהות על בת ה-6 באופן שוויוני.

האם שנושאת במרבית האחריות ההורית, ביטאה את תחושות התסכול שלה: "אין לי חיים, אני כל הזמן סביבה, לטפל בה ולדאוג לה, הכול עליי, לא הוגן, לא הבאתי אותה בתרומת זרע, הבאנו אותה יחד, לא רק שתהיה איתי כל הזמן, כמו שהוא רוצה לעבוד ויש לו זוגיות, גם אני רוצה…". אך מנגד, האב סירב לחלוקה שווה של זמני השהות, וביקש זמני שהות מצומצמים, אותם אולי ישקול להרחיב לאחר שיגמר תיק הרכוש.

בית המשפט רמז שהאם תוכל לקבל פיצוי כלכלי בתיק המזונות

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע נדרש להכריע בסוגיה רגישה במיוחד, כאשר אב מסרב לקיים זמני שהות משמעותיים עם בתו הקטנה, בניגוד לעמדת האם המבקשת לחלק את הנטל ההורי.

בית המשפט אימץ את עמדת העו"ס, לפיה במקרה החריד שנדון לפניו, טובת הקטינה מחייבת דווקא צמצום זמני השהות עם האב. העו"ס המליצה על כך, לאחר שהתרשמה שיש לאב קושי לקיים את זמני השהות, והביעה חשש שאם יכפו עליו לקיים את זמני השהות כפי שהם, הוא יפסיק את זמני השהות לחלוטין. לדבריה, מדובר במקרה חריג במיוחד, שהצריך כינוס ועדת תסקירים לצורך קבלת החלטה מושכלת.

בין לבין, בית המשפט רמז באופן ברור, שניתן לבחון את טענות האם בגין קושי בשגרת חייה ויכולתה להתפרנס עקב הנטל החד צדדי בגידול הילדה, במסגרת תביעת המזונות. בכך השופט פתח לה פתח לדרוש לחייב את האב בתשלום מזונות מוגדל, ולמצות את זכויותיה הכלכליות לאור המצב שנכפה עליה.

תפסת מרובה, לא תפסת: עדיפים זמני שהות מצומצמים מרצון האב, על כפיית זמני שהות נרחבים

בפסק הדין, השופט אריאל ממן עמד על העיקרון שלפיו טובת הילד מחייבת קשר יציב ומשמעותי עם שני ההורים, אך הדגיש שלא ניתן לשלול לחלוטין את החירות מההורה, ולא ניתן להכריח אותו לאהוב את ילדו או לקחת חלק פעיל בגידולו, בניגוד לרצונו.

בית המשפט קבע שבמצב שנוצר, עדיף הסדר מצומצם מרצון, על כפייה זמני שהות רחבים, שעלולה לגרום לקטינה להרגיש דחויה ולהזיק לה, בבחינת הרע במיעוטו. לכן, למרות שבית המשפט הביע את מורת רוחו מהתנהלות האב, הוא דחה את תביעת האם להרחיב את זמני השהות.

המשפט לא יטיל חובה משפטית לאהוב

לבית המשפט יש סמכות רבה להתערב בנושאי הפרט, ואף לפלוש לתוך התחום המשפחתי. כך בית המשפט לעיתים נאלץ לקחת על עצמו את תפקיד ההורים, ולהכריע בשאלות משפחתיות-אישיות כמו מהו המוסד החינוכי בו ילמד הילד, האם להורות על נטילת תרופה, האם לחייב לבצע חיסון או טיפול רפואי בקטין ועוד.

יחד עם זאת, בית המשפט נאלץ גם לרסן את עצמו לפני שהוא כופה דרך התנהגות על ההורים, שכן הדבר עלול לעיתים להסב יותר נזק מתועלת. למעשה, לא בית המשפט ולא המחוקק מסוגלים להטיל חובה משפטית לאהוב או לקיים כל רגש פנימי אחר באדם.

במקרה מורכב זה, למרות שהחוק מחייב לדאוג לצרכי הקטין הכוללים לא רק חינוך, אלא גם חום ואהבה, בית המשפט קבע גבול ברור להתערבותו במרקם המשפחתי, לטובת הילדה. כך גילתה אם לילדה בת 6, שהיא לא תוכל לחייב את האב לראות את בתו, אך היא תוכל לדרוש ממנו פיצוי כספי על כך, במסגרת הליך המזונות.

*לקריאת פסק הדין המלא ראו 26524-02-22 ש.ש. נ' א.ש.