בוטל הסכם למראית עין, למרות שאושר בבית המשפט

בני זוג ערכו הסכם ממון לפיו הדירה תירשם בבעלות הבעל בלבד, ואישרו אותו בבית המשפט. כשיחסיהם הזוגיים נקלעו למשבר, האישה טענה, מדובר בהסכם למראית עין, לצרכי מס, וגילתה לבית המשפט שהם ערכו הסכם נוסף, שלא אושר בבית המשפט.

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, קבע שההסכם שאושר בבית המשפט הוא הסכם למראית עין שיש לבטל אותו. לפיכך פסק בית המשפט שיש לקבל דווקא את ההסכם שלא אושר בבית המשפט, שכן הוא מעיד על כוונתם האמיתית של בני הזוג – לשתף את הדירה.

בני הזוג ערכו שני הסכמים סותרים

בני זוג ערכו הסכם ממון, אליו צורף מסמך נוסף, בו נקבע כי הדירה תירשם על שמו של הבעל בלבד. את ההסכם ואת התוספת אישרו השניים בבית המשפט. נוסף על כך, חתמו הצדדים על נספח שלא אושר בבית המשפט, בו נכתב שבניגוד לאמור בתוספת להסכם, הדירה תהיה בבעלות משותפת של שני בני הזוג.

כשיחסיהם של בני הזוג נקלעו למשבר והם החליטו להתגרש, פנתה האישה לבית המשפט בבקשה לבטל את התוספת להסכם הממון שאושרה בעבר, ולקבוע שהדירה שייכת לשניהם במשותף, בהתאם לאמור דווקא בנספח שלא אושר. לטענת האישה, הדירה נרכשה במאמץ משותף, הן מבחינת המימון והן מבחינת חלוקת הנטל בחיים המשותפים. הבעל מצדו התנגד, וטען שיש לכבד את ההסכם שאושר בבית המשפט.

ההסכם שאושר בבית המשפט, נכפה על האישה

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, קיבל את טענות האישה שההסכם שאושר בבית המשפט היה הסכם למראית עין, שנכפה עליה מבלי שהיא הבינה את השלכותיו. מנגד, קבע כי דווקא ההסכם שלא אושר, משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים.

בית המשפט עמד על כך, שדירה שנרכשה במהלך החיים המשותפים, נחשבת לרכוש משותף, גם אם היא נרשמה על שם אחד מבני הזוג בלבד. אמנם ניתן לשנות הנחת יסוד זו באמצעות הסכם ממון שאושר כדין, אך במקרה זה, נקבע שההסכם אינו תקף, מאחר שהאישה הוטעתה לחשוב שמדובר בפעולה פורמלית בלבד.

סגנית הנשיא ענת אלפסי, ציינה שבין בני הזוג קיים פער גילאים משמעותי, ומהעדויות עלה שהאישה פעלה תחת לחץ רגשי. היא האמינה שחתימתה על התוספת להסכם, נועדה לצורך חיסכון במסים, כפי עצת עורך הדין של הבעל, שהציג את ההליך כפורמלי בלבד. נראה כי הייעוץ המשפטי שניתן לה, הוא שגרם לה להאמין שזכויותיה אינן מצויות בסיכון. עוד עלה מהעדויות שגם הבעל עצמו, התכוון בשלב מסוים, לשתף את האישה בזכויות בדירה. לפיכך, סגנית הנשיא קבעה שההסכם לא נערך מתוך הסכמה חופשית, והאישה לא הייתה מודעת להשלכותיו.

דווקא ההסכם שלא אושר בבית המשפט, מעיד על כוונתם האמיתית של בני הזוג

בית המשפט הכריע שעל פי הראיות והעדויות שהובאו בפניו, עולה שהתוספת להסכם הייתה למעשה הסכם למראית עין, שנועדה להפחית שלא כדין את תשלומי המס על הדירה. מנגד העדויות מצביעות על כך שהנספח להסכם שלא אושר בבית המשפט, משקף את כוונתם האמיתית של בני הזוג, לראות בדירה כרכוש משותף.

לפיכך, ביטל בית המשפט את התוספת להסכם, קבע שהדירה שייכת לשני הצדדים במשותף כפי שנקבע בנספח להסכם שלא אושר בבית המשפט, והורה להם לדווח לרשויות המס על העסקה הנכונה.

הסכם בין בני זוג נבחן לפי כוונתם האמיתית

כאשר מדובר בהסכמי ממון בין בני זוג נשואים או הסכמי גירושין, בני הזוג נדרשים לאשר אותם בבית המשפט, כדי לתת להם תוקף. יחד עם זאת, גם הסכם אושר בבית המשפט, עלול להתברר בהמשך כלא תקף. כך למשל במקרה שההסכם נחתם שלא בהסכמה החופשית של בן הזוג, תחת לחץ וכפייה, או כשאחד הצדדים לא הבין את המשמעות המלאה של ההסכם.

מנגד, גם הסכם שלא אושר בבית המשפט עשוי להיות תקף במקרים מסוימים, אם מתברר שהוא משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים, לאחר שבית המשפט יבחן את נסיבות עריכתו ומהותו של ההסכם.

במקרה הנדון לפנינו, דווקא ההסכם שלא אושר הוא שהעיד שהאישה חתמה על ההסכם שכן אושר, תחת לחץ, ללא הבנה מלאה של השלכותיו. כך קרה שכאשר האישה ביקשה לבטל את ההסכם שאושר, הבעל גילה, שהסכם למראית עין יבוטל, גם אם הוא אושר כבר על ידי בית המשפט.

*לקריאת פסק הדין המלא ראו 12851-02-22 האישה נ' האיש.