התחייב לא לבגוד באשתו, וכמעט הפסיד את הבית

בעל שבגד באשתו, חתם על הסכם שלום בית, שבו התחייב שלא לבגוד בה שוב. כערובה להתחייבותו, הוא אף הבטיח כי במקרה שיפר את ההסכם, יעביר את חלקו בבית לאישה. לאחר כמה שנים טענה האישה שהבעל בגד בה פעם נוספת, ולכן דרשה לקבל את חלקו בבית.

בית הדין הרבני האזורי קיבל את טענות האישה, קבע שהבעל בגד בה עם המאהבת, ופסק שעליו להעביר את חלקו בדירה לאישה. אולם בית הדין הרבני הגדול הפך את ההחלטה, וקבע שאין מספיק ראיות לכך שהבעל אכן בגד באשתו, ולכן הוא לא יפסיד את הבית.

הבטיח לתת את הבית, אם יבגוד שוב

בני זוג שיחסיהם עלו על שרטון החליטו לערוך הסכם שלום בית ולאשר אותו בבית הדין הרבני. בהסכם התחייב הבעל שלא לבגוד באישה, ואף הוסיף, תנאי חריג: אם יבגוד בה שוב, יעביר לה את חלקו בבית, כך שהוא יהיה בבעלותה הבלעדית.

בהסכם הובהר שאם הצדדים ירצו להתגרש מסיבה אחרת, שאינה כוללת בגידת הבעל, הבית יתחלק ביניהם בהתאם להסכמתם או לפי החלטת בית הדין הרבני.

כעבור כארבע שנים פנתה האישה לבית הדין ותבעה לאכוף את ההסכם. בית הדין הרבני האזורי קבע שההסכם בתוקף, ומאחר שמצא שהבעל בגד באישה, בית הדין חייב את הבעל להעביר לאישה את הבעלות בדירה.

הבעל שהכחיש את הבגידה, לא הסכים להפסיד את חלקו בבית, וערער על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול בירושלים.

הבעל הגיע לבית המאהבת רק אחרי שהגיש תביעת גירושין

בית הדין הרבני הגדול בירושלים הפך את החלטת בית הדין האזורי על פיה, וקבע שאין מספיק ראיות לכך שהבעל בגד באשתו בתקופת שלום הבית.

בית הדין קבע שהסכם שלום הבית חל רק על התקופה שבה בני הזוג ניסו לשקם את נישואיהם. על פי הראיות הבעל אמנם שהה בבית המאהבת, אבל הדבר אירע רק לאחר שהגיש את תביעת הגירושין. ניהול הרומן עם המאהבת לאחר שהגיש את תביעת הגירושין, כלומר לאחר שהצהיר על כוונתו להתגרש, לא מפר את הסכם שלום הבית, שכן בני הזוג כבר לא ניסו לשקם את נישואיהם.

הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב מאיר פרימן, הבהירו שהם לא מקבלים את מסקנת בית הדין הרבני האזורי, לפיה סביר להניח שהקשר עם המאהבת היה קיים עוד לפני תביעת הגירושין. הם הדגישו ששיחת הטלפון שהתקיימה בין הבעל למאהבת לפני הגשת התביעה, לא מוכיחה בגידה.

לפיכך פסק בית הדין הרבני הגדול, שהבעל לא הפר את ההסכם, ולכן הוא לא יפסיד את חלקו בבית.

למרות שלא הפסיד את הבית, יש לשקול לחייב את הבעל בפיצויים

יחד עם זאת, בית הדין הרבני הגדול קבע שהבעל הוא זה שפירק את הנישואין, והוא האשם בגירושין. מהראיות עלה שהבעל בגד עם המאהבת לפני עריכת הסכם שלום הבית, ואף לאחר שהגיש את תביעת הגירושין.

לפיכך הורו הדיינים לבית הדין הרבני האזורי לשקול לחייב את הבעל לא רק בתשלום הכתובה, אם ייקבע שהוא חייב בה, אלא גם בתשלום פיצויי גירושין.

הסכם שלום בית ולחלופין גירושין

הסכם שלום בית ולחלופין גירושין הוא הסכם שנועד מצד אחד לסייע לבני זוג המצויים במשבר זוגי לנסות לשקם את נישואיהם, ומצד שני להבטיח את הזכויות שלהם, במקרה שהמאמצים לשיקום הנישואין, לא יישאו פרי ויובילו לגירושין.

להסכם מסוג זה יש חשיבות רבה, ואין להקל בו ראש. הוא איננו הסכם סמלי או אמירה רגשית בלבד בין בני זוג, אלא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. הסכם שנוסח כראוי על ידי עורך דין בעל ניסיון בתחום הגירושין, יכול להגן על הזכויות של שני הצדדים, אך הסכם שלום בית שנערך באופן שגוי, עלול דווקא להגביל אתכם ואף לפגוע בזכויות שלכם.

במקרה זה, הבעל התחייב שלא לבגוד באשתו במסגרת הסכם שלום בית, ואף נתן כערובה להתחייבותו את חלקו בבית המשותף, מבלי להבין את המשמעות המשפטית של ההתחייבות שלו. כך גילה הבעל, שהתחייבותו לא לבגוד באשתו, כמעט עלתה לו בבית.

*לקריאת פסק הדין המלא ראו 1370150-4 פלוני נ' פלונית