"אסורה על בעלה ועל בועלה", הוא כלל הלכתי הקובע שאישה הבוגדת בבעלה במהלך הנישואין, תהיה מחויבת להתגרש מבעלה, לא תוכל להינשא לו מחדש, ולא תוכל להינשא גם לאדם עמו היא בגדה.
בישראל הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, נתונה לבתי הדין הדתיים. בית הדין הרבני, פועל עפ"י כללי ההלכה היהודית, לפיכך, אם הוכח בפניו בראיות ממשיות, כי אישה בגדה בבעלה, בסמכותו לחייב את האישה הבוגדת, להתגרש מבעלה.
בנוסף רשאי בית הדין הרבני להוסיף את פרטי האישה הבוגדת והגבר עמו בגדה, לרשימת מעוכבי נישואין. בהתאם להנחיות להגבלת בני זוג גרושים להינשא בעתיד, האישה והגבר עמו בגדה יוכלו להינשא זה לזו, רק לאחר בירור טענת הניאוף, ולאחר שניתנה זכות טיעון לאישה ולגבר.
לא בכל מקרה של חשד לבגידה בית הדין יקבע שהתרחשה בגידה, אלא רק אם הובאו לפניו ראיות ממשיות שמעידות על קיום בגידה, שהושגו באופן חוקי. במקרים של חשד לבגידה ללא ראיות ממשיות, בית הדין עשוי לקבוע שהתרחש מעשה כיעור, אך לא בגידה.
אילו ראיות לבגידה עשויות להתקבל?
- עדות חד משמעית על הבגידה, שניתנה על ידי עדים הכשרים לכך.
- צילום או תיעוד מפורש שמעיד שהאישה בגדה, שנעשה במסגרת החוק.
- הקלטה חוקית של האישה. למשל, אם הבעל מקליט בעצמו שיחה בה הוא נוכח, והאישה מודה בבגידה.
אילו ראיות לבגידה עשויות להיפסל?
- פריצה למכשיר הטלפון הנייד.
- פריצה למחשב הנייד או למייל של האישה.
- האזנת סתר, בהתאם למשמעותה בחוק האזנת סתר, וציתות לא חוקי לאישה.
- צילום האישה באופן הפוגע בפרטיותה, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות.