גירושין אזרחיים בישראל

גירושי בני זוג יהודים אך ורק בבית הדין הרבני

בני זוג יהודים נשואים שרוצים להתגרש צריכים לפנות להליך פתיחת תיק גירושין בבית הדין הרבני. הסמכות לגרש זוגות יהודים מסורה אך ורק לבית הדין הרבני.

הליך הגירושין בבית הדין מסתיים בטקס המכונה "סידור הגט" אשר מתנהל לפי דקדוקי ההלכה והמסורת היהודית, והוא זה שלמעשה מתיר את הנישואין והופך את בני הזוג לגרושים.

גם זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים – מתגרשים בבית הדין

תחום הנישואין בישראל אף הוא מסור לבית הדין הרבני, ועל פי החוק – בני זוג יהודים אינם יכולים להינשא מחוץ לבית הדין. משום כך, בדרך כלל זוגות יהודים שבאים להתגרש בבית הדין – גם הנישואין שלהם נערכו בבית הדין.

למרות זאת, הפסיקה מצאה פתרון עבור בני זוג שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא בבית הדין הרבני: נישואין אזרחיים במדינה אחרת. לפי הפסיקה, בני זוג שנרשמו לנישואין במדינה אחרת יוכרו כנשואים גם במדינת ישראל.

אך גם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים צריכים להתגרש בבית הדין הרבני. מבחינת החוק, אין זה משנה כיצד נערכו הנישואין; כל עוד מדובר בבני זוג יהודים – הגירושין מתבצעים אך ורק בבית הדין הרבני.

גירושי בני זוג שאינם בני אותה דת – בבית המשפט לענייני משפחה

הסמכות של בית הדין הרבני הינה רק כלפי בני זוג ששניהם יהודים. אולם בני זוג נשואים שאחד מהם או שניהם לא יהודים – אינם יכולים להתגרש בבית הדין הרבני.

אי לכך, במידה ושני בני זוג בני אותה דת, עליהם לגשת לבית הדין של אותה דת. אולם במידה ובני הזוג אינם בני אותה דת או שאין לדתם בית דין בישראל – עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

תהליך 'התרת נישואין' בבית המשפט לענייני משפחה

תהליך הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה מכונה "התרת נישואין". במסגרתו, יש להצהיר לבית המשפט מהי הדת של כל אחד מן הצדדים ולהגיש מסמכים המאמתים זאת.

במקרים בהם אחד מבני הזוג יהודי, מוסלמי, דרוזי או נוצרי [מעדה נוצרית שיש לה בית דין בישראל], נשיא בית המשפט פונה בכתב לראש בית הדין הרלוונטי בכדי שימסור את עמדתו לגבי הצורך בגירושין על פי הדין הדתי. על ראש בית הדין לתת לבית המשפט תשובה תוך 3 חודשים.

במידה ויש צורך בגירושין על פי הדין הדתי, בית המשפט יעביר את התיק לבית הדין הדתי שידון בה על פי דתו. אך במידה ואין בכך צורך או שלא נתקבלה תשובה תוך 3 חודשים, ידון בה בית המשפט לענייני משפחה.

ב'התרת נישואין' אין צורך בעילת גירושין

אחד ההבדלים בין גירושין בבית הדין הרבני לגירושין בבית המשפט הוא האם יש צורך ב'עילת גירושין'.

בגירושין המתבצעים בבית הדין הרבני יש להציג לבית הדין עילת גירושין; בית הדין לא מאפשר להתגרש ללא עילה מיוחדת. לעומת זאת, בהתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה אין את הדרישה זו וניתן להתגרש ללא שום עילה מיוחדת.

סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בסוגיות הנלוות לגירושין

אמנם יש להבחין הבחנה חשובה. כל מה שנכתב עד לכאן מדבר על הגירושין עצמם, אך בכל הנוגע לסוגיות הנלוות לגירושין [כגון: מזונות, משמורת והסדרי ראייה] הסמכות מסורה מלכתחילה לבית המשפט לענייני משפחה.

לבית הדין הרבני אין סמכות אוטומטית לדון בסוגיות הללו, ורק אם הן 'נכרכו' ביחד עם התביעה לגירושין בית הדין 'רוכש' סמכות לדון בהן.